אף שפסיקת בג”ץ ההיסטורית בעניין אליס מילר התקבלה כבר באמצע שנות ה־90, במובנים רבים מתאפיין דווקא העשור האחרון בשינויים משמעותיים בכל הנוגע לשירות נשים ולעיצוב תפיסת השוויון המגדרי בצה”ל.
ב־2010 אימץ צה”ל את תוכנית “ממגזר למגדר” כחלק מאסטרטגיה לקידום שוויון הזדמנויות. אחד הביטויים המעניינים של אסטרטגיה זו היה שינוי שם יחידת יועצת הרמטכ”ל לענייני נשים (יוהל”ן) ליועצת הרמטכ”ל לענייני מגדר (יוהל”ם) בפברואר 2016. הרציונל שעמד בבסיס שינוי זה, שלמעשה החל כבר עם פירוקו של חיל הנשים ב־2001, הוא שבצבא אין מקום לטיפול מגדרי מיוחד לנשים כקבוצה מובחנת, אלא שבכל דבר ועניין הן כפופות למפקדיהן, בדומה לחיילים גברים.
בד בבד, עם שינוי תפיסתי זה, הלכו ונפתחו בעשור האחרון עוד ועוד יחידות לשירות בפני נשים, ותפקידים מרכזיים אוישו לראשונה על ידי מפקדות. כך למשל, בשנת 2014 מתמנה מ”פ ראשונה בקורס קציני חי”ר, בשנת 2018 מונתה מפקדת טייסת טיסה ראשונה, וב־2019 מתמנית קצינת מודיעין פיקודית ראשונה. גם מינויה התקדימי (והיחידי מאז) של האלופה הראשונה בתולדות צה”ל – אורנה ברביבאי, לתפקיד ראש אכ”א, מתרחש בעשור זה, ב־2011.
יחד עם זאת, אתגר השירות המשותף הגיע לנקודת רתיחה עם עדכון פקודת השירות המשותף, שהחליפה את פקודת השילוב הראוי מ־2002. לבסוף, בתוך סערה ציבורית גדולה, עודכנה הפקודה באופן סופי בדצמבר 2017. הפקודה נועדה להסדיר שירות נשים לצד גברים דתיים ביחידות צה”ל, ולהבהיר את זכויותיהם בהקשר זה. הפקודה העלתה לסדר היום הציבורי והצה”לי את המחיר שנדרשות חיילות לשלם לא פעם, לטובת מה שמכונה באופן לא רשמי “התחשבות בחיילים הדתיים וברגשותיהם”, ולעתים באופן שאינו ברוח הפקודה.
למשל דווח בקיץ 2018 על מקרה שבו חיילות הגדוד המעורב ברדלס הוצאו מבריכת שחייה במסגרת פעילות נופש כדי שלא לפגוע ברגשותיהם של חיילים דתיים ששהו גם הם במקום – אך פעמים רבות נפגעות חיילות כתוצאה מאפליה אפורה המבקשת למנוע מורכבויות עתידיות, והן מודרות מראש מתפקידים שהיו יכולים להיות פתוחים בפניהן. כך, למשל, נמנעים מפקדים מלשבץ נשים לתפקידי הדרכה שעשויים לעורר קשיים עבור חיילים דתיים, או מעדיפים להפנות חיילות ליחידות נטולות חיילים דתיים, בניגוד לבקשת השיבוץ המקורית שלהן.
פקודת השירות המשותף אמורה הייתה למנוע הישנות מקרים אלה, אך העובדה שזו נעדרת אמירה ברורה משאירה מקום נרחב לפרשנות מצד מפקדים. ועדיין, בעשור האחרון צה”ל נקט צעדים משמעותיים לקידום נשים ולהטמעת תפיסת השוויון. נראה שהפיקוד הבכיר מבין כי על אף הקשיים והאתגרים שצעדים אלה מציבים, מדובר בנושא קריטי המתכתב עם שינוי המציאות שהחברה הישראלית עוברת. חתירה לשוויון מהותי מלא איננה פריבילגיה – אלא מעמודי התווך של חברה דמוקרטית וצבאה.
הכותבת היא חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה
ב־2010 אימץ צה”ל את תוכנית “ממגזר למגדר” כחלק מאסטרטגיה לקידום שוויון הזדמנויות. אחד הביטויים המעניינים של אסטרטגיה זו היה שינוי שם יחידת יועצת הרמטכ”ל לענייני נשים (יוהל”ן) ליועצת הרמטכ”ל לענייני מגדר (יוהל”ם) בפברואר 2016. הרציונל שעמד בבסיס שינוי זה, שלמעשה החל כבר עם פירוקו של חיל הנשים ב־2001, הוא שבצבא אין מקום לטיפול מגדרי מיוחד לנשים כקבוצה מובחנת, אלא שבכל דבר ועניין הן כפופות למפקדיהן, בדומה לחיילים גברים.
בד בבד, עם שינוי תפיסתי זה, הלכו ונפתחו בעשור האחרון עוד ועוד יחידות לשירות בפני נשים, ותפקידים מרכזיים אוישו לראשונה על ידי מפקדות. כך למשל, בשנת 2014 מתמנה מ”פ ראשונה בקורס קציני חי”ר, בשנת 2018 מונתה מפקדת טייסת טיסה ראשונה, וב־2019 מתמנית קצינת מודיעין פיקודית ראשונה. גם מינויה התקדימי (והיחידי מאז) של האלופה הראשונה בתולדות צה”ל – אורנה ברביבאי, לתפקיד ראש אכ”א, מתרחש בעשור זה, ב־2011.
יחד עם זאת, אתגר השירות המשותף הגיע לנקודת רתיחה עם עדכון פקודת השירות המשותף, שהחליפה את פקודת השילוב הראוי מ־2002. לבסוף, בתוך סערה ציבורית גדולה, עודכנה הפקודה באופן סופי בדצמבר 2017. הפקודה נועדה להסדיר שירות נשים לצד גברים דתיים ביחידות צה”ל, ולהבהיר את זכויותיהם בהקשר זה. הפקודה העלתה לסדר היום הציבורי והצה”לי את המחיר שנדרשות חיילות לשלם לא פעם, לטובת מה שמכונה באופן לא רשמי “התחשבות בחיילים הדתיים וברגשותיהם”, ולעתים באופן שאינו ברוח הפקודה.
למשל דווח בקיץ 2018 על מקרה שבו חיילות הגדוד המעורב ברדלס הוצאו מבריכת שחייה במסגרת פעילות נופש כדי שלא לפגוע ברגשותיהם של חיילים דתיים ששהו גם הם במקום – אך פעמים רבות נפגעות חיילות כתוצאה מאפליה אפורה המבקשת למנוע מורכבויות עתידיות, והן מודרות מראש מתפקידים שהיו יכולים להיות פתוחים בפניהן. כך, למשל, נמנעים מפקדים מלשבץ נשים לתפקידי הדרכה שעשויים לעורר קשיים עבור חיילים דתיים, או מעדיפים להפנות חיילות ליחידות נטולות חיילים דתיים, בניגוד לבקשת השיבוץ המקורית שלהן.
פקודת השירות המשותף אמורה הייתה למנוע הישנות מקרים אלה, אך העובדה שזו נעדרת אמירה ברורה משאירה מקום נרחב לפרשנות מצד מפקדים. ועדיין, בעשור האחרון צה”ל נקט צעדים משמעותיים לקידום נשים ולהטמעת תפיסת השוויון. נראה שהפיקוד הבכיר מבין כי על אף הקשיים והאתגרים שצעדים אלה מציבים, מדובר בנושא קריטי המתכתב עם שינוי המציאות שהחברה הישראלית עוברת. חתירה לשוויון מהותי מלא איננה פריבילגיה – אלא מעמודי התווך של חברה דמוקרטית וצבאה.
הכותבת היא חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה