גוש הימין פתח את השבוע במומנטום עם סקרים שהראו, לאחר זמן רב, שהליכוד מוביל על כחול לבן. בסקרים מסוימים אף עלה הגוש ל־58 מנדטים. בשלב זה, לא ברור אם המומנטום יימשך גם בסקרים האחרונים שלפני הבחירות. למומנטום הזה חשיבות רבה, במיוחד בנוגע לאחוזי ההצבעה, שיקבעו האם גוש הימין ישיג רוב של 61 - ללא ישראל ביתנו.
נתוני היסוד של בחירות 2019 מצביעים על פער של 7% באחוזי ההצבעה לטובת כחול לבן על פני הליכוד: בקרוב ל־900 קלפיות שבהן הליכוד זכה ביותר מ־50%, שיעור ההשתתפות עמד על 65% באפריל ובספטמבר. לזה מתכוונים כשאומרים שחלק מהליכודניקים נשארו בבית. לעומת זאת, בכ־1,400 קלפיות שבהן כחול לבן זכתה ביותר מ־50% עמד שיעור ההצבעה על 72%.
הליכוד כבר הצליח בעבר במשימה דומה. בבחירות 2015 הוכיחה המפלגה את יכולתה לצמצם משמעותית פער דומה מהמחנה הציוני, שהוביל בסקרים. בכל סוגי הקלפיות ב־2015 ניכרה עלייה באחוזי ההצבעה בהשוואה ל־2013. אולם בקלפיות המובהקות של הליכוד הייתה עלייה משמעותית במיוחד, של קרוב ל־6%, לעומת עלייה של פחות מ־2% בקלפיות שבהן ניצח המחנה הציוני.
הפער בשיעור ההצבעה בין קלפיות בשליטת הליכוד לאלו שבשליטת המחנה הציוני צומצם אז ל־2% בלבד. צמצום פערים דומה בעוד פחות משבוע ועלייה של 5% במעוזי הליכוד - עשויים להביא לבדם קרוב ל־2 מנדטים נוספים לליכוד.
בקלפיות הציונות הדתית הצביעו מאז ומתמיד באחוזים גבוהים, אף יותר מהחרדים. אולם בין אפריל לספטמבר ניכרה בהן ירידה של קרוב ל־3% בשיעור ההצבעה: מקרוב ל־81% למעט יותר מ־78%. מבין כל הקבוצות בחברה הישראלית, זו הירידה היחסית הגדולה ביותר בין שתי מערכות הבחירות. גם אם זה מעט, לפעמים המעט הזה הוא בדיוק מה שחסר למנדטים הקריטיים. מי כמו מצביעי הימין החדש יודעים זאת.
הימין יוכל להגיע ל־61 בדרך המשולבת הבאה: ראשית, לשכנע כמה שיותר ממצביעי עוצמה יהודית שקולם לא סתם הולך לפח, אלא מונע מהגוש את מילוי משימתו, הנמצא בהישג יד. שנית, להציף את מעוזי הימין במתנדבים שלא ינסו להסביר או לשכנע ולחלק פלאיירים, אלא יוציאו את האנשים מהבתים לקלפיות.
הכותב הוא ראש בית הספר לתקשורת, אוניברסיטת בר־אילן