במחזה השייקספירי "יוליוס קיסר" הזהיר חוזה עתידות את המנהיג הרומי מפני העלול לקרות לו באידו של מרץ. הקיסר לא שועה לאזהרות ומגיע ב־15 במרץ לסנאט, שם נרצח על ידי חבריו. כיום במקום לרצוח מנהיגים כדי לתפוס את מקומם - במדינות המודרניות מעמידים אותם לדין. מזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים הודיעה לאחרונה כי משפטו של ראש הממשלה יחל ב־17 במרץ. קשה היה להתעלם מהקשר הדברים.
משפט פלילי נפתח בדרך כלל כאשר עיקרי כתב האישום מובאים על ידי השופט והנאשם משיב אם הוא מודה באשמות אם לאו. אחר כך נשמעות הטענות המקדמיות שאינן גוף המשפט, ובמסגרתן מבקשים הסנגורים בקשות שונות מבית המשפט, כמו השלמת חומרי חקירה, דחיית מועדים, או במקרה הנוכחי בקשה מהשופטים לא לחייב את הנאשם להיות נוכח בכל ישיבה מישיבות בית המשפט על מנת להקל עליו.
באותה מסגרת יכול גם ראש הממשלה לטעון טענותיו בעניין החסינות המהותית שלו, או על קו ההגנה "מן הצדק" - הפללה אפלייתית שאסורה במקרה הזה - מה שנקרא בשפת המקורבים לנתניהו "אכיפה בררנית".
בשלב הבא נקבעים מועדים לדיוני הראיות, שאליהם מוזמנים עדים שונים ומסמכים שונים, ורק אז מתחיל המשפט הליבתי.
עד לתחילת המשפט רשאית התביעה הכללית לשנות את כתב האישום ללא צורך באישורו של בית המשפט. לא בכדי נפוצו שמועות שנתניהו מנהל משא ומתן עם הפרקליטות על מנת להגיע להסדר טיעון עוד לפני 17 במרץ, על מנת שלא להיזקק לחסדי בית המשפט.
העובדה שנקבע מועד להתחלת המשפט איננה מעידה שבתאריך זה הוא יחל, שכן עוד קודם לכן רשאים הצדדים לבקש דחייה ובתנאי שתהיה מנומקת. רוב הפרשנים המשפטיים סבורים שאכן תתבקש דחייה כזאת מטעמים משפטיים שונים, והיא כנראה תתקבל על ידי בית המשפט.
אשר על כן כל אלה שרוכשים לעצמם חליפות ועניבות על מנת להתהדר בהן ביום שבו יגיעו לאולם בית המשפט כצופים, צריכים לקחת נשימה עמוקה ולהמתין עד סמוך למועד שנקבע, ולוודא שאכן מתקיים דיון כזה, מה שבעיניי כרגע מוטל בספק.
הפוטר פטור
לאחרונה עסקה התקשורת לא מעט בשאלה אם שלטונות הצבא פברקו נתונים על אודות גיוס חרדים לצבא על מנת לרצות את המערכת הפוליטית ולהראות שצה"ל עומד במכסות הקבועות לו.
שאלת גיוס החרדים לצה"ל מלווה את מדינת ישראל עוד מלפני היווסדה. ראש המפקדה הארצית של ההגנה ישראל גלילי הורה לפטור את בני הישיבות משירות בצבא, ועם הקמת המדינה הפך ראש הממשלה הראשון את ההנחיה להסדר קבוע שכלל כ־400 בני ישיבות.
אחרי המהפך הפוליטי ב־1977, כשהתעקש ראש הממשלה מנחם בגין לצרף את החרדים לממשלתו, הוסרה המכסה של הפטורים בגין "תורתו אומנותו", והמאות הפכו לעשרות אלפים.
העניין עלה פעמים אחדות על שולחנו של בג"ץ, שקבע כי על סוגיית הפטור לתלמידי ישיבות להיות מוסדרת בחוק של הכנסת ולא במכתבים של שר הביטחון, ראש הממשלה או הצבא ולא בהסכמים פוליטיים.
ממשלות בישראל לא נופלות בדרך כלל בגלל שאלות של מדיניות, ביטחון או כלכלה - הן נופלות בגלל שאלות שעוסקות ב"דת ומדינה", בין השאר בנושא גיוס החרדים לצבא.
לפני כשנה הונחה על שולחנה של הכנסת הצעת חוק מטעם שר הביטחון דאז אביגדור ליברמן, שכולה פרי עבודת מטה של צה"ל. ההצעה הזו, הטובה ביותר שהוגשה אי־פעם לחרדים, קבעה מכסות מסוימות לגיוס. אלא שחלק מהחרדים לא הסכימו להצעה המיטיבה הזו ועמדתם הקיצונית היא חלק מהמשבר הפוליטי הנוכחי.
עכשיו, למרבה הצער, גם צה"ל מעורב עד מעל לראשו בשאלה הזו. נדמה לי שהבעיה העיקרית היא בהגדרת "מיהו חרדי?" בחוק הגיוס. אם ראשי הצבא והמדינה יגיעו להסכמה לגבי הגדרה משותפת, יש סיכוי רב ששגיאות מהסוג הזה לא תישנינה.
במחשבה תחילה
כשראש הממשלה מינה את נפתלי בנט לשר הביטחון, חשבנו לתומנו שמדובר במינוי מקצועי לתפקיד הרגיש והחשוב הזה. אלא שבמסגרת אירוע בחירות אמר נתניהו שמינה את בנט לתפקיד על מנת שלא יקים קואליציה עם מפלגתו של בני גנץ.
אני מודע לכך שעל ראש הממשלה מוטלים אילוצים פוליטיים בבואו למנות נושאי משרה בכירים, אלא שמגיע לאזרחי ישראל שלתפקיד שר הביטחון ימונה הטוב ביותר מבין אלה שנמצאים במערכת הפוליטית. אדם שיש לו הכישורים והיכולות לשמור על ביטחוננו. לא מגיע לנו מינוי שיסודו נעוץ בחשש לא מוחשי של בגידה פוליטית של המועמד. בשורות הליכוד יש מועמדים טובים שבעתיים מבנט.
נדמה לי שמינויו של בנט לשר הביטחון הוא הפרה בוטה של אמון הציבור, וניצול לרעה של תפקידו כראש ממשלה. זו אומנם איננה שאלה משפטית אלא פוליטית, אך בכל זאת עולה ממנה הניחוח של הפרת אמונים. וייתכן שבבוא הזמן בית המשפט בכל זאת ידון בה.