“הפוליטיקאים אינם חושבים על טובת המדינה ומפרים באופן סדרתי ומתמשך את ההבטחות לבוחר טרום הבחירות”: זהו אחד המשפטים הנפוצים בפאנלי ה”מומחים” למיניהם באולפני החדשות. אמירות דומות נשמעות גם בשיחות הסלון בקרב אזרחי ישראל. בנשימה אחת נאמר גם: “טובת המדינה קודמת להבטחות טרם הבחירות ולכן רצוי שהפוליטיקאים יחזרו בהם מהבטחותיהם לבוחר על מנת למנוע בחירות”.
הפוליטיקאים לא מפרים הבטחותיהם טרום הבחירות – אלו מימין אינם מוכנים לנטוש את הברית עם נתניהו ואלו שמשמאל דבקים בעמדתם של “רק לא ביבי”. הפלונטר הפוליטי המתמשך גורם לגינוי הפוליטיקאים, המואשמים בעת ובעונה אחת בהיעדר נכונות לסגת מהבטחות בחירות ובהפרה שיטתית של הבטחות כאלו. כיצד ניתן לא להפר הבטחת בחירות ולקיימה בעת ובעונה אחת? רק לפרשנים הפתרונות.
נראה שבעיני הפרשנים למיניהם רצון הבוחר הוא חסר משמעות לעומת רצון הפרשן. בעיניהם אין חשיבות ערכית ודמוקרטית לעובדה שיותר משני מיליון בוחרים ובוחרות הצביעו “רק לא ביבי” ושני מיליון ויותר (קצת פחות מקודמיהם) הצביעו “אך ורק ביבי”.
יותר ויותר אני שומע את המשפט המופרך – “הבוחר הצביע בעד ממשלת אחדות”. אני שב ובוחן את תוצאות הבחירות ומגלה כי אין בהן ולו בדל של ראיה שההולכים לקלפי הצביעו בעד ממשלת אחדות. כל מערכת הבחירות האחרונה התנהלה סביב פלגנות ושלילת האחר. ואילו המפלגה שדגלה בהקמת ממשלת אחדות זכתה בשבעה מנדטים בלבד. מתנגדי האחדות נחלקו: מחציתם הצביעו בעד ממשלה מסוג אחד ומחציתם לממשלה הפוכה, אז איפה כאן ההצבעה בעד אחדות, כלומר 95% מהבוחרים מתנגדים לאחדות.
מורי ורבי שמעון פרס נהג לומר לי שבדמוקרטיה שולטים באמצעות מילים ומשיאבד האמון במילים הלכה הדמוקרטיה. הבטחות טרם בחירות הן כלי בסיסי בניהול ממשל דמוקרטי. לעתים נותר כורח להתפשר, אבל ביצוע “פליק פלאקים” והליכה למהלך הפוך ב־180 מעלות מההבטחה לבוחר זה אנטי דמוקרטיה בעליל.
אומנם תמיד ניתן להשתמש באמירה הידועה של אריאל שרון במאמץ לנמק שינוי דרמטי בעמדות: “דברים שרואים משם לא רואים מכאן”. ואני אוהב יותר משפט שאמר לי פעם אבא אבן: “בחור צעיר, בפוליטיקה בוחרים בין הבלתי רצוי לבלתי נסבל”, וזה המשפט שהייתי אומר לבני גנץ ולחבריו. תחליטו מה עבור המדינה הוא בלתי נסבל ומה רק בלתי רצוי, כי ישראל לפני הכל. לי יש עמדה בעניין אבל אין לי פוטנציאל של 62 תומכים בכנסת, שככל שתתמהמה הם עלולים להתמעט.