האח הגדול צופה: הנחיות הקורונה המחמירות מוכיחות כי עין הממשל פקוחה

בשבועות האחרונים עקב מגיפת הקורונה המשתוללת מטילה הממשלה עוד ועוד גזירות קשות ובלתי שגרתיות על הציבור. ההתחלה הייתה בידוד של שבועיים לכל השבים מחו"ל, בהמשך נסגרו כל מוסדות החינוך, והשבוע כבר התבשרנו על סגירת כל מקומות הבילוי, צמצום התחבורה הציבורית ואיסור התקהלות, והתקבלה הנחיה להימנע ככל האפשר מיציאה מהבית.

הבסיס המשפטי לכל הגזירות הללו נעוץ בפקודת בריאות העם המנדטורית ובפקודת הסמכויות של שעת חירום שמותקנות בהן תקנות של נציגים מוסמכים של הממשלה. מדובר בפקודות שנקלטו במשפט הישראלי לפני קום המדינה: פקודת בריאות העם המנדטורית, למשל, נחקקה עוד ב־1940 מתוך כוונה להסדיר את מערכת הבריאות בארץ ישראל, והיא עוברת מפעם לפעם תיקונים בכנסת.

סעיף 20 (1) לפקודה קובע: "אם נראה כי מרחפת על ישראל סכנה של מחלה איומה אפידמית מקומית או מידבקת... רשאי שר הבריאות להכריז במודעה כנ"ל כי סכנה חמורה מרחפת על בריאות העם... ומשפורסמה הכרזה כזאת יהא המנהל מוסמך לסדר או להתקין בין בצו או בין בהוראה או בכל דרך אחרת... כל עניינים או דברים שימצאם רצויים לשם מניעתה או להקלתה של מחלתם".

ועוד נאמר כי המנהל רשאי "לסלק, לבודד ולעצור, להעמיד לפיקוח, לבדיקה רפואית ולטיפול רפואי אנשים נגועים ואנשים שעומדים במגע עמהם". כללו של דבר פקודת בריאות העם נותנת מסכת רחבה של סמכויות לממשלה ולשר הבריאות בעיקר בנושא טיפול בציבור בזמן שמתגלה התפרצות של מחלה.

לממשלה יש כלים משפטיים נוספים שנועדו לסייע לה להתמודד עם מצבי חירום מסוג מגיפת הקורונה. מדובר במהלכים משפטיים שמבוססים על חוקים קיימים, כמו תקנות ההגנה "שעת חירום" והחוק שמאפשר לה לחייב מפעלים שמספקים שירותים חיוניים להמשיך לפעול גם בימים קשים.

החלק המטריד בכל מסכת האמצעים שהממשלה נוקטת עד כה נעוץ בהודעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כי בכוונת הממשלה להפעיל אמצעים דיגיטליים מיוחדים למעקב אחרי חולי קורונה וכאלה שחשודים כמי שנדבקו במחלה.

במסגרת המלחמה בטרור פיתחו מערכות הביטחון יכולות טכנולוגיות שמאפשרות להן לעקוב אחרי יעדים שונים באמצעות הטלפון הנייד, המצלמות המרושתות ברחבי הארץ, כרטיסי האשראי ואמצעים נוספים אחרים. עד היום הפרקטיקה הנהוגה הייתה כי שב"כ והמשטרה יכולים לעשות שימוש באמצעים אלה רק נגד יעדי טרור.

הרעיון להשתמש באמצעים הללו ככלי מעקב נגד אזרחים שהם לא פושעים ולא טרוריסטים אלא בסך הכל חולים במחלה מידבקת הוא מטריד וספק אם הוא נחוץ. זה אמצעי שבו משתמשים משטרים אפלים לדיכוי האזרחים שלהם.

"האח הגדול עינו פקוחה", כתב ג'ורג' אורוול בספרו "1984", שבו תיאר מדינה דמיונית שבה השלטון עוקב אחרי כל אחד מאזרחיו באמצעות מצלמות נסתרות. מדובר ברומן דמיוני, אך כרגיל המציאות עולה על כל דמיון, ובישראל מוכיחים כעת שעין הממשל פקוחה.

הפעלת אמצעים מיוחדים במדינה דמוקרטית נגד אזרחים מהשורה היא לא מהלך קל או פשוט, והיא מחייבת זהירות גדולה, פיקוח הדוק ושקיפות מלאה, משום שבהפעלתם מדובר בפגיעה בערך החשוב והמוגן - הזכות לפרטיות.

לפיכך השימוש באמצעים אלו במדינות דמוקרטיות יכול להיעשות רק לאחר שמתקבל אישור של בית המשפט לכך. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, נתן את אישורו לממשלה להשתמש באמצעים המיוחדים האלה במצב החירום הנוכחי, אך התנה זאת בשני תנאים: ראשית, זו חייבת להיות החלטת ממשלה. כלומר לא של ראש הממשלה או של שר הבריאות. שנית, נדרש גם אישור של הכנסת או לפחות של אחת מוועדותיה.

הקרב על הוועד
הקרב העיקרי הניטש כרגע בזירת הכנסת בין שתי המפלגות הגדולות, הליכוד וכחול לבן, הוא על כהונת יושב ראש הכנסת, הוא יו"ר הזרוע המחוקקת. סמכויותיו רבות ומופיעות בחוק יסוד "הכנסת" וגם בחוקי הכנסת השונים ותקנון הכנסת.

יו"ר הכנסת הוא דמות מפתח בשלטון הישראלי, סמל שלטון שמאובטח על ידי השב"כ. במידה רבה חשיבותו זהה לחשיבותם של ראש הממשלה, שעומד בראש הזרוע המבצעת, ושל נשיא בית המשפט העליון, שעומד בראש הזרוע השופטת. לכן המאבק על דמותו של היו"ר היא חשובה במיוחד ואין להקל בה ראש.

מפלגה פוליטית שנציגה מכהן כיו"ר הכנסת היא בדרך כלל מפלגת השלטון, וזאת בעיקר כדי לא לייצר כנסת לעומתית. אין ספק שהמפלגה שנציגה יהיה יו"ר הכנסת תזכה ליתרון גדול במשחק הפרלמנטרי, אם כי על פי המסורת המושרשת, מרגע שנבחר יו"ר הכנסת הוא הופך לדמות ממלכתית ומפייסת, ואמור לפעול לגופו של עניין ולא לגופה של מפלגה. הוא אמור לשמש כנציגם של כלל חברי הכנסת, ובשעת הצורך ממלא את מקומו של נשיא המדינה.

יו"ר הכנסת נבחר בדרך כלל באחת הישיבות הראשונות של הכנסת על ידי רוב חברי הכנסת המשתתפים בהצבעה. בחירתו איננה מחייבת רוב מיוחד או מיוחס. מאידך סילוקו מכהונתו מחייב רוב של 90 ח"כים, מספר שקשה להשיג. ומשום שפיטוריו הם עניין תיאורטי ולא מעשי, יש חשיבות עצומה לבחירתו.

בכנסת ה־20 נבחר ח"כ יולי אדלשטיין על ידי מליאת הכנסת לתפקיד יו"ר הכנסת. מכוח האינרציה ובשל קיצור תקופות כהונתן של הכנסות ה־21 וה־22 הוא המשיך לכהן בתפקידו אף על פי שלא נבחר בפעמיים הנוספות.

השבוע מתכנסת הכנסת ה־23, ואחד המהלכים הראשונים שהיא נדרשת לעשות הוא לבחור יו"ר חדש לכנסת. זאת לדעת: ח"כ יולי אדלשטיין, שמתנהג ומתנהל בדרך ממלכתית, לא יודח מכהונתו אלא יסיים את כהונתו. אם הכנסת חפצה לבחור ביו"ר אחר או לשוב ולבחור באדלשטיין, זה עניינה. אך בחירתו של יו"ר אחר לא תיחשב בשום אופן כהדחה.לא משפטית ולא מעשית.

בהמשך יעמוד בראש הוועדה המסדרת חבר כנסת ממפלגה שעל נציגה הוטלה מלאכת הרכבת הממשלה. הוועדה המסדרת תקבע בין השאר את סדר היום של הכנסת, לרבות מועד לקביעת בחירת יו"ר וכן את ועדות הכנסת והרכבתן.