16% עלייה באלימות בתוך המשפחה, מלחמת אחים ודיכאון שמאיים על כל בית - האם זה הזמן לחשב מסלול מחדש? אחרי פסח ההתנהלות הציבורית תהיה חייבת להיות שונה ואחראית. זו לא תהיה שגרה רגילה, אך אפילו לצמרת משרד הבריאות ברור כי במצב הזה אי אפשר להמשיך ללא הגבלה.
ביום זה (אם אתם זוכרים איזה יום היום) טובי המוחות כבר מודיעים כי הסגר מיצה את עצמו. ממש כמה ימים אחרי שהמגיפה הארורה הזאת השתלטה על חיינו התארח עמוס שפירא, מנכ״ל אל על, סלקום ועוד לשעבר באחד האולפנים, שם הוא התריע שהסכנה האמיתית היא הדיכאון אליו ייכנסו אנשים בעקבות המצב הזה וההשלכות שלו. בלהט השיח על מטושים ושיטוח העקומה הדברים עברו ליד השיח המרכזי, והכותרת הזאת נעלמה.
נכון לכתיבת שורות אלה יש עלייה מדאיגה באלימות בתוך המשפחה, פרצה כאן מלחמת אחים בין הציבור החילוני לדתי, שוטרים מתועדים מכים אזרחים, הורים יוצאים מדעתם, קשישים סובלים מבדידות קורעת לב ומעל הכל מרחף הנתון הבא-1 מכל 4 ישראלים מובטל. שיא מפוקפק של כל הזמנים.
כל הנתונים מראים שהסגר אפקטיבי גג עד אחרי פסח אבל מה קורה ביום שאחרי? האם כבר אפשר להודות שהסגר מיצה את עצמו?
אם להסתכל על זה ברמה הכלכלית, כדאי לזכור שישראל היא מדינת האוברדראפט. כמה אנשים אתם באמת מכירים ששמרו גרוש לבן ליום שחור?
לשכירים יש כביכול ״ביטחון זמני״ של דמי אבטלה אבל גם זה לא ממש יכול לתת להם לישון בשקט בלילה. למשק ייקח הרבה זמן להתאושש ולמצוא עבודה חדשה, זו תהיה משימה לא פשוטה בכלל. בטח אם אתה מעל גיל 40.
אם אתה עצמאי- כנראה ש״אכלת אותה״ אפילו יותר. גלגל ההוצאות רץ, שכירויות, בנקים, התחייבויות, ספקים ומה לא.
הבנקים מצידם מהדקים את החבל לצוואר ומקפיצים את הריביות, חונקים את המסגרות ובקיצור - אל תבנו עליהם. נהפוכו.
אז איפה אנחנו בעצם? רבע מאזרחי ישראל בסכנת ירידה מתחת לקו העוני. משפחות שעד לא מזמן נחשבו למעמד ביניים קלאסי ואולי אפילו בינוני גבוה נכנסו לסחרור שמי יודע איך ייצאו ממנו. אפילו המשפט הכי ישראלי: ״יהיה בסדר״ כבר לא תופס כאן.
בעיניים שמעל המסכה - רואים את הפחד. לא רק מהמגיפה, מהיום שאחרי. זה הזמן לנסות ולמזער נזקים. אנשים שהיו רגילים לקום כל בוקר לעבודה יימצאו את עצמם ממשיכים בלי הכנסה מסודרת, בלי שגרה בריאה או סדר יום הרבה אחרי שימצאו חיסון לנגיף המקולל הזה.
ואז מה? נכפתה עלינו מציאות בה שיעור האלימות במשפחה, ההתאבדויות, הגירושים ומה לא מתחיל לזנק ואיך לומר- מערכת הרווחה הגם ככה רעועה שלנו רחוקה מלתת לזה מענה.
לזכותו של ראש הממשלה ייאמר שהוא זיהה בשלב מוקדם את גודל האסון הזה, אבל התכניות הכלכליות שהוצעו עד כה לא באמת נותנות פתרון מספק להתמודד עם הצרה הצרורה הזאת. חייבים להכניס את היד עמוק יותר לכיס.
ומה לגבי החיים עצמם? זה הזמן למצוא חלופות למדיניות הסגר, שנייה לפני שחבית הנפץ המשפחתית והחברתית הזאת תתפוצץ לכולנו בפנים.