יום אחד, בדצמבר 2018, התייצב הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ בפני הציבור ואמר דברים פשוטים ונוקבים, שחדרו ללבבות רבים בציבור הישראלי. הוא הודיע על הקמת מפלגה חדשה, חוסן לישראל, שהתאחדה עד מהרה עם מפלגת תל"ם של הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון, וב־21 בפברואר 2019 גם עם יש עתיד של יאיר לפיד. כך קמה תנועת כחול לבן, שאליה הצטרף גם הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי.
המהלך היה מרשים ומעורר כבוד, ועם הקמתה של כחול לבן נפתח פרק חדש בפוליטיקה הישראלית. 13 שנה לאחר שהוקמה קדימה ערב בחירות 2006, שבהן רשמה ניצחון מוחץ והותירה את הליכוד בראשות בנימין נתניהו עם 12 מנדטים בלבד - קמה מפלגה שבהרכב הכוחות שלה, ועם השילוב האישי של מנהיגיה, הצטיירה כאיום ממשי על שלטונו. אך התקווה שנולדה לפני יותר משנה הולכת ונמוגה בימים אלה - דווקא כשהיא נחוצה יותר מאי־פעם. אי אפשר להגיע למסקנה הכואבת הזו ללא סקירה קצרה של אירועי השנה האחרונה, ממערכת הבחירות הראשונה באפריל 2019 ועד למו"מ בין מה שנותר מכחול לבן (וזה מעט מאוד) לבין הליכוד.
בשלוש מערכות הבחירות של השנה האחרונה אמרה כחול לבן מעט מאוד דברים שקשורים לנושאי הליבה של ניהול המדינה. התחום המדיני, יחסינו עם הפלסטינים, כישלונות מערכת החינוך, התרחבות מעגלי העוני, חולשת מערכת הבריאות, הפערים החברתיים הגדולים ביותר בקרב מדינות ה־OECD, מצב התחבורה, ההזנחה והאפליה של האזרחים הערבים - כל אלה הוזכרו בשולי הדיון הציבורי, כאילו מדובר בנושאים זניחים ולא בבסיס שעליו צריכה להישען פעילות הממשלה.
במידה רבה התמקדו שלוש מערכות הבחירות בשני נושאים מרכזיים: הראשון - בעיקר בגלל התנהלותו הפלגנית והפרובוקטיבית של נתניהו - היה האפשרות שרשימה ערבית תוכל להשפיע, לראשונה בתולדות המדינה, על הרכב הממשלה שתקום; השני היה נתניהו עצמו. נתניהו, בדרכו האופיינית, ניסה להחשיד את גנץ וחבריו כי הם עומדים להקים ממשלה עם מפלגה שחבריה הם "שחבריה הם ״תומכי טרור שרוצים בהשמדת ישראל", כלשונו של ראש הממשלה. ראשי כחול לבן התחייבו שלא יישבו בממשלה עם הרשימה הערבית. הייתה זו אמירה חדה וברורה. כל מצביע בישראל הבין שאם גנץ יקים ממשלה, איימן עודה ואחמד טיבי לא יהיו שרים בה ולא יהיו שותפים להסכם קואליציוני.
אך בכירי כחול לבן מעולם לא התחייבו כי יסרבו להקים ממשלה שתיתמך בהצבעה ישירה או בהימנעות של הח"כים הערבים. גם גנץ וגם עודה שבו והצהירו כי האוכלוסייה הערבית היא חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, כי הערבים הם אזרחים שווי זכויות, וגנץ אף הגדיל לעשות כשהזמין את עודה לנאום בהפגנה שאורגנה נגד נתניהו והמשך כהונתו כראש ממשלה. במילים אחרות: כחול לבן התחייבה שלא תקים ממשלה שהרשימה המשותפת היא חלק ממנה, כשם שהרשימה המשותפת התחייבה שלא תצטרף לממשלה כזו - אך כל יתר האפשרויות לשיתוף פעולה לא נדונו בפומבי, לא נדחו ולא נפסלו על הסף.
# # #
הנושא המרכזי השני שמערכות הבחירות עסקו בו היה יכולתו של נתניהו להמשיך לכהן כראש ממשלה. בנאומו הפוליטי הראשון, ב־28 בינואר 2019, אמר גנץ: "פרט למשפחתי אין לי דבר יקר בעולם מלבד מדינת ישראל. בשבילי ישראל היא באמת לפני הכל". ואז הוסיף: "השלטון הנוכחי מעודד הסתה, פלגנות ושיסוי. את ערכי היסוד של הממלכתיות הישראלית הוא המיר בגינונים של בית מלוכה צרפתי. במקום לשרת את העם, השלטון מתנשא על העם, והעם משעמם אותו". אלה עוד היו הדברים הרכים והמתונים ביותר שאמר גנץ על נתניהו. ככל שחלפו הימים, השבועות והחודשים ועברנו ממערכת בחירות אחת לשנייה, ואחר כך לשלישית, הלכו והחריפו התקפותיו.
גנץ, ועמו חבריו בכחול לבן, התחייבו שלא יישבו בממשלה עם נתניהו, וחזרו על כך שראש ממשלה אינו יכול לכהן כאשר מוגש נגדו כתב אישום, במיוחד באשמות חמורות של קבלת שוחד. גנץ התחייב כי מיד עם כינוס הכנסת יפעל לחוקק חוק שאדם עם קלון פלילי לא יוכל לכהן בממשלה, ודאי שלא יוכל לעמוד בראשה.
גנץ לא היסס להאשים את נתניהו וחבורת מלחכי הפנכה שסביבו כי הם מאיימים על תקינות החיים הדמוקרטיים, משבשים את עבודת הפרקליטות והמשטרה ומנסים לעקר את מערכת המשפט, והכל למען מטרה אחת: לאפשר לנתניהו להמשיך לכהן כראש ממשלה, ויהיה המחיר שהמדינה תשלם אשר יהיה. לאחר שגנץ קיבל את המנדט להקמת ממשלה, לפני כחודש בלבד, הוא אף התחייב כי יפעל להחלפת יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, ויפעל מיד לחוקק חוק שימנע מח"כ את קבלת משימת הרכבת הממשלה אם תלוי נגדו כתב אישום והוא עתיד להישפט.
# # #
בנקודה זו אין מנוס מלהעלות שאלה בלתי נמנעת: גנץ התחייב שלא יקים ממשלה עם הרשימה המשותפת, ושלא ילך לשותפות עם מפלגה שבראשה עומד מי שהוגש נגדו כתב אישום. האם האמין כי יצליח להקים ממשלה בלי הרשימה המשותפת ובלי הליכוד? האם אדם נורמלי אחד יכול היה להאמין כי כחול לבן תצבור כל כך הרבה מנדטים? האם גנץ לא הבין כי יצטרך להקים ממשלה - אם תיפול בחלקו הזכות - עם הליכוד או עם הרשימה הערבית?
כיצד ייתכן שיומיים לפני שפנה לפירוקה של כחול לבן עדיין דובר על החלפת יו"ר הכנסת ועל חקיקת חוק שימנע מנתניהו להמשיך בכהונתו? גנץ אמר בצדק כי מה שרואים לפני הבחירות אינו בהכרח מה שמתרחש אחריהן. את האמת האלמנטרית הזו כולנו מכירים. אך אם הוא ידע מראש - והוא היה חייב לדעת זאת מראש - כי לא יוכל לקיים את כל ההבטחות שנתן ערב הבחירות, למה חזר עליהן גם לאחריהן? אם הבין שיהיה חייב להפר חלק מהבטחותיו, למה שב ואמר כי לא יישב בממשלה עם נתניהו ובאותה עת ניהל מולו (במישרין או באמצעות שליחיו) מו"מ לישיבה משותפת?
בניגוד למה שגנץ אומר, הייתה לו אופציה אחרת, הגונה ורצינית, שהייתה צפויה לחולל מהפך מדיני, חברתי, לאומי, וליצור אופקים אחרים של תקווה למדינת ישראל. גנץ יכול היה להקים ממשלת מיעוט בתמיכה חד־פעמית של הרשימה המשותפת. לא בשותפות, בלי שהיא תהיה חלק מההסכם הקואליציוני, מבלי שיהיו לה שרים בממשלה. הם לא רצו בכך, הוא לא רצה בכך, וגם לא היה צורך בכך. כל מה שנדרש היה לפעול בנחישות, בעקשנות, ובעיקר באומץ, כדי להגן על הדמוקרטיה מפני אלה שמאיימים עליה.
אך כעת אלה שמאיימים עליה יהיו שותפיהם של גנץ ואשכנזי. ולא סתם שותפים. לא רק שגנץ ואשכנזי יישבו בממשלה שמונהגת על ידי מי שהם טענו כי הוא פסול מוסרית, ולא רק שהם לא ייתנו יד לחוקק חוק המונע ממנו להמשיך בכהונתו - הם התחייבו לתמוך בחוק שיאפשר לו להמשיך לכהן כראש ממשלה וכמ"מ ראש ממשלה עם כתבי האישום, עם המשפט, עם האיום על הדמוקרטיה.
ההסכם בין כחול לבן לבין הליכוד עוסק בדקדקנות בכל הפרטים הקטנים, לרבות תיקוני חקיקה שיבטיחו את קיומו. לשם מה הם נחוצים? מן הטעם הפשוט שגם כיום גנץ ואשכנזי אינם מאמינים לאף מילה ולשום התחייבות של נתניהו. ואם אין אמון - איך אפשר להקים ממשלה, לנהל מדינה ולשאת באחריות לגורלה?
# # #
גנץ תירץ את התפנית שביצע בכך שאנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת קיום ממש. אכן, הקורונה היא מערכה קשה, רוויית מתח, הגובה מחירים קשים מאוד. אך היום הולך ונעשה ברור לכל כי בדיוק בעניין זה הממשלה כשלה כישלון נפשע בחוסר הכנה, בהיעדר אמצעים, בחוסר יכולת לגבש תפיסת התנהלות מסודרת ובאיבוד מוחלט של קור הרוח והאיפוק.
כל מה שגנץ אמר במערכת הבחירות על מערכת הבריאות בנאום "תיק 5000" - הולך ונחשף בימים אלה. גדולי מומחי הרפואה בישראל אומרים כי ניהול המשבר על ידי הממשלה הוא כישלון מדהים, המצטרף להזנחת מערכת הבריאות במשך למעלה מעשר שנות שלטונו הרצופות של נתניהו. והנה, גנץ מצטרף לממשלה בגלל הקורונה ואינו דורש שתיק הבריאות יעבור לכחול לבן כדי לנסות להציל את מה שהופקר במשך שנים רבות? הייתכן?
כן, ייתכן. עובדה. זה בדיוק מה שקורה לנגד עינינו. אין לי מנוס מלקרוא לדברים בשמם, דווקא משום שהאמנתי שגנץ וחבריו יכולים וצריכים לנהל את המדינה, לא עם ביבי - אלא במקומו. זו לא תהיה ממשלת אחדות. זו תהיה ממשלה של כנופיית הפשע של נתניהו, שבה גנץ וחבריו, ההגונים והתמימים, נטולי העוצמה - יתפקדו כשמשים האוחזים, כדברי יעלון, באפיריון של העבריין הנמלט.
לא כחול ולא לבן. שחור!
זוהי לא ממשלת אחדות, אלא ממשלת כנופיית הפשע של נתניהו
בני גנץ היה יכול ליצור אופק של תקווה למדינת ישראל. אך במקום להגן על הדמוקרטיה מפני אלה שמאיימים עליה, הוא העדיף להצטרף אליהם באמתלה של מצב חירום
