1 בימים אחרים, הדיון המשפטי שהתקיים בבג"ץ היה זוכה לסיקור תקשורתי רחב. בצל הקורונה, למרבה הצער הוא כמעט לא הוכר. שני היבטים חשובים היו לדיון. הראשון, העתירה עסקה בשימוש המופרז שלדעת העותרים עושה המדינה בשב"כ לצורך מיגור המגיפה. ההיבט השני הוא שהדיון שודר בשידור חי. זאת בניגוד לנטייה הטבעית של בתי המשפט להתכנס בתוך עצמם ולא לאפשר צילומים מתוך הדיונים.

בסעיף 70 בחוק בתי המשפט נקבע כי צילום או פרסום תצלום מאולם בית המשפט מותנה בקבלת היתר מראש. בהיעדר היתר - המעשה ייחשב לעבירה פלילית.

הגישה היא ששידור משפטים בזמן אמת עלול לגרום לזילות של בית המשפט ולהציג אותו בפני הציבור כסוג של תוכנית ריאליטי, זאת אף על פי שאחד העקרונות הבולטים בעולם המשפט הוא פומביות הדיון. והרי אין דבר פומבי יותר בהנגשת הדיון לציבור מאשר שידורו בזמן אמת ללא עריכה או צנזורה.

רק בפעמים ספורות הותר לשדר דיונים מבית המשפט, במקרים שבהם היה לציבור עניין רב במתרחש בין כתליו. בין היתר, שודרו משפטיהם של הפושעים הנאצים אייכמן ודמיאניוק והותר לשדר את הקראת פסק הדין במשפטו של אריה דרעי.

כעת החליטה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות להתיר שידור חי של נושאים חשובים ומעניינים המגיעים לשולחנו של בית המשפט. ועל כך יש לברכה. ועדיין, מפתיע במיוחד שהדיון הפומבי הראשון היה דווקא בעניינים חשאיים, שהצדדים לא מיהרו לפרט אותם. הדיון עסק כאמור בעתירת כמה עותרים ציבוריים נגד הפעלת השב"כ במשבר הקורונה על ידי הממשלה לצרכים אזרחיים, שלכאורה מהווים צרכים זרים.

האמצעים שבהם משתמש שירות הביטחון הכללי במאמצים להילחם בהתפשטות המגיפה נועדו לשימוש במלחמה בטרור או בעבריינות, ולא נועדו לשימוש בהקשרים אזרחיים, אפילו קריטיים. הם עלולים לפגוע בזכויות יסוד, ובהן הזכות לפרטיות וכבוד האדם. בדיון שנערך בבג"ץ אמרה נציגת משרד הבריאות כי המדינה שוקלת להרחיב את הסיוע שהיא מקבלת מהשב"כ במסגרת המשך מלחמתה בקורונה וכחלק מאסטרטגיית היציאה שלה.

2 לשב"כ לא היה חוק מיוחד שבמסגרתו הוא פעל, עד שב־2002 הובא לאישור הכנסת חוק שעשה סדר בנושאים הקשורים לפעילות השב"כ כחלק מזרועות הביטחון של ישראל.

בסעיף 7 לחוק מוגדר תפקידו של השב"כ, וכך נאמר בו: "השירות מופקד על ביטחון המדינה והמשטר הדמוקרטי ומוסדותיו מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות המדינה". עוד נאמר בסעיף הזה שהממשלה רשאית להטיל עליו תפקידים ממלכתיים אחרים הקשורים לביטחון המדינה, במובן הרחב של המושג ועל פי הבנתה. בעתירה טוענים העותרים כי מלחמה בקורונה איננה מתפקידיו של שב"כ, וגם מהארגון עצמו נמסר שהוא "לא מאושר" מהמשימה שהוטלה עליו.

מאידך טוענת הממשלה כי המאבק בנגיף הוא חלק מהביטחון הלאומי של ישראל, וכך יש להבין ולפרש את החוק. היא מביאה את הנתון שאומר כי שליש מהנדבקים אותרו על ידי השב"כ, ובנסיבות האלה עדיפה פגיעה מצומצמת בזכויות הפרט מול הצלחה באיתור נושאי הווירוס.
בית המשפט עוד לא פסק, אך אם אני צריך להמר, נראה כי בג"ץ יעדיף לא לפגוע בציבור, ולא ימנע מהשב"כ לספק את שירותיו הטובים במלחמה בקורונה. במילים אחרות, העתירה תידחה.

הדבר היחיד שמוכרחים לשים עליו דגש הוא הפיקוח הפרלמנטרי על שירותי השב"כ, באמצעות הוועדה המיועדת בכנסת המופקדת על התקנת התקנות האלה ועל הפיקוח עליהן.

החור שבהסכם

עם חתימת ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן, להקמת ממשלת חירום לאומית בצל הקורונה, נשמעו קיתונות של ביקורת נגד בני גנץ. גם אני אינני מאושר מההסכם, ויש בו פגמים וחורים רבים, ובכל זאת הוא הרע במיעוטו. כל אלטרנטיבה אחרת שעמדה בפני גנץ הייתה גרועה יותר. אחד מהחורים בהסכם הוא עניין הוועדה לבחירת שופטים. מאז הקמת המדינה, שני חברי הכנסת שכיהנו בה היו מהאופוזיציה והקואליציה. ב־2015 נבחר ח"כ רוברט אילטוב מסיעת ישראל ביתנו לכהן בוועדה כנציג האופוזיציה. כעבור שנה הצטרפה המפלגה לקואליציה, אך אילטוב סירב להתפטר מהוועדה לבחירת שופטים.

בג"ץ לא הצליח להזיז אותו בגלל שיהוי בעתירה, אבל קבע אז ש"המעשה החוקתי" מחייב נציג מהאופוזיציה ונציג מהקואליציה, ואף שלח רמז לכנסת שאם לא כך יהיה בעתיד, כי אז הוא יתערב. והנה הפעם הבאה הגיעה עכשיו, בדמותו של ההסכם הקואליציוני שבו הוסכם שבוועדה יכהנו שני ח"כים מהקואליציה.

עוד לפני שיבשו החתימות על ההסכם, הוגשו עתירות לבג"ץ נגד האפשרות שבנימין נתניהו ירכיב או יכהן כראש ממשלה. החקיקה המתבקשת כדי ליישם את ההסכם, כמו השבעת שני ראשי הממשלה באותה עת או הגבלת הקדנציה של הכנסת ה־23 לכהונה של שלוש שנים בלבד והאפשרות להאריך את הקדנציה בשנה נוספת, ועוד שורה ארוכה של נושאים - מחייבים שינויים משמעותיים ביותר בחוק יסוד "הממשלה" ואולי גם בחוק יסוד "הכנסת". אין ספק שהשינויים החקיקתיים יאתגרו את בג"ץ, משום שהם מרחיקי לכת.

אני מעריך שכל השינויים שיידרשו בחוקי היסוד ובחוקים אחרים ייעשו במסגרת "הוראת שעה". כלומר, השינויים יהיו תקפים רק לקדנציה הזו של הכנסת, וכשתגיע לסיום כהונתה - יבוטלו הוראות השעה והמצב ישוב לקדמותו. ככל הנראה, בתקופת כהונתה הכנסת תחוקק חוק שיגביל את כהונתו של ראש הממשלה לשתי קדנציות, וחוק שיקבע כי ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום יהיה מנוע מלהמשיך לכהן בתפקידו כל עוד לא זוכה בדינו.

אני גם מעריך שבנסיבות העניין בג"ץ ימצא דרך לא להתערב בהחלטותיה של הכנסת בעניין זה, משום שבית המשפט לא מנותק מההוויה הקיומית, והוא ער למשבר הפוליטי הממושך שפוקד את המדינה ויודע שהממשלה הזו שעומדת לקום היא הרע במיעוטו.