רובם הגדול של דוחות מבקרי המדינה לדורותיהם תפסו אולי כותרות חד־פעמיות ובדרך כלל נקברו עמוק במגירות. נראה שגם גורלו של הדוח הנוכחי לא יהיה שונה. הדוח על השלטון המקומי חושף מחדלים ועיוותים לכאורה בשורה ארוכה של תחומים ברשויות שנבדקו, ואף מתריע מפני סכנות בטיחותיות.
אבל הדוח אינו נוקב בשמות האחראים לשלל מחדלים, והוא מציג תמונת מצב כמו מצילום רחפן, אך ללא כניסה עמוקה לסיבות למחדלים ולעיוותים. על מבקר המדינה הנוכחי מתניהו אנגלמן נמתחה ביקורת, בטענה שדוחות הביקורת שלו אינם מספיק נוקבים ומתמקדים בשדרה המערכתית ולא האישית. אנגלמן, שמציג תפיסה אחרת לעומת קודמיו, טוען שיש להתמקד בדוחות מערכתיים ובהמלצות בלבד.
כמי שמסקר במשך שנים ארוכות את דוחות מבקר המדינה, ראיתי כחוט השני שאי־יישום המלצות מהותיות אינו נובע רק מאופן הניסוח או מהטלת האחריות האישית.
צריך להודות שלמבקרי המדינה לדורותיהם אין מספיק סמכויות אכיפה ולדוחות שלו אין "שיניים". היו מבקרי מדינה שנחשבו ל"אקטיביסטים" ופרסמו דוחות חמורים עם המלצות למסקנות אישיות, אבל גם הם לא שינו את התרבות הממסדית במדינת ישראל.
בדוח הנוכחי מתריע המבקר מפני סכנת נפשות במצוקים שעלולים לקרוס וכותב על ההפקרות בהתנהלות הפיקוח בחלק מהוועדות לתכנון ולבנייה. בל בדוח חסרות הסנקציות שיש להטיל על האחראים לכאורה למחדלים הנטענים. המבקר אולי מאמין שהנתונים יזעזעו וידברו בעד עצמם, אבל במדינת ישראל, המשופעת במחדלים ושערוריות, הממצאים בדוח כבר אינם מעוררים התרגשות.
רק שינוי מערכתי, הכולל דוחות עם מסקנות אישיות והענקת יותר סמכויות למבקר המדינה בהטלת סנקציות על האחראים למחדלים, יביא אולי למפנה בעתיד. במציאות הקיימת המחדלים נמשכים ורק התאריכים משתנים.