במערכות התקשורת התלבטו בסוף השבוע כיצד לטפל ב"פרשה" שהליכוד פרסם. מצד אחד, היועץ המשפטי לממשלה סוגר לכאורה במסתרים תיק נגד שר המשפטים. מצד שני, מדובר בפרשה ישנה מ־2017, שבה עלו טענות נגד אבי ניסנקורן, אך לא נמצא בהן ממש והתיק אפילו לא הבשיל לכדי חקירה.
סימון ניסנקורן כמטרה, לאחר שהצהיר שהוא "מגן מערכת המשפט", אינו מקרי. בכך הוא מצטרף לעוד שורת בכירים שמותקפים, מהיועמ"ש אביחי מנדלבליט ועד התובעת במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו - והכל בגלל אותו משפט.
ובכל זאת, חובה עלינו להסתכל על הדברים גם במנותק מהמסגור של "נתניהו נגד המערכת המשפטית" ו"בעד ונגד ביבי". אף שקל להדביק לפרשה הזאת את הכותרת פייק ניוז ולקבור אותה כעוד ספין בקמפיין של נתניהו, יש כמה שאלות שטרם ניתנה להן תשובה. למשל, אם הומלץ לסגור את התיק ב־2017, מדוע הוא נסגר רק במאי השנה? ומדוע בדיקה שהחלה ב־2017 ואין בה ממש שכבה שלוש שנים פתוחה?
משפטו של נתניהו הוא חסר תקדים, וככל שיתקדמו הדיונים צפוי שיתגברו גם המתקפות כלפי בכירי מערכת אכיפת החוק. אולם חשוב גם לומר שבמנותק ממשפט נתניהו, מערכת המשפט חייבת לעבור תיקון, לקבל ביקורת ולהראות שההחלטות שלה מתקבלות בשקיפות מלאה.
ברור שאין כאן "דיפ סטייט", אבל במערכת אכיפת החוק חייבים לעשות עבודה יותר טובה ובעיקר שקופה. אין מקום למתקפות אישיות, יש מקום לשאול שאלות ולברר את אותן סוגיות פתוחות. ומי יודע, אולי דווקא מתוך הסערה הגדולה יצמח תיקון גדול במערכת המשפט. אם כך יהיה, אזי למרות תופעות לוואי לא נעימות, בלשון המעטה - כולנו נצא נשכרים.