השנה שנפתחת היום היא לא עוד שנה. תמיד אנו פותחים את שנת הלימודים מתוך שמחה גדולה וציפייה מיוחדת. אך הפעם נוכח בתוכנו החשש, יותר מתמיד, ואנחנו פותחים שנה, אבל קצת אחרת. למן השנה הראשונה בתפקידי, היו ילדי וילדות ישראל לבבת עיני, והיום הזה, של פתיחת שנת הלימודים - ליום חג של ממש בלוח השנה שלי כנשיא.
היום אפתח אותו בפעם האחרונה כנשיא, והשנה עם ילדי בית שמש. העיניים יתמלאו דמעות מול שורת התלמידים המנפנפים בדגלים, בחולצות צחות של תלבושת אחידה כשרוח של הבטחה באוויר. הכל כמו בכל שנה, אך גם שונה כל כך.
שנת תשפ"א מתחילה מתוך ההתמודדות עם משבר הקורונה, שהביא עמו מצבי חיים ואתגרים שטרם נדרשנו להם בעבר. מהקורונה לא היה לנו חופש גדול, לא היה לנו רגע להסדיר את הנשימה. לא לכם, ההורים היקרים; לא לכם, תלמידים אהובים; ובוודאי שלא לכם, מורי ישראל היקרים.אתם המעצבים ומדריכים את דור העתיד. אתם משמשים עמוד התווך של החברה שלנו. אתם מאפשרים לילדינו יציבות בתקופה של חשש וחוסר ודאות.
בתקופה שבה אנו זקוקים לעוגן ערכי ורגשי, הליווי הצמוד והבלתי מתפשר שלכם מאז שפרץ המשבר ולאורך החודשים הקרובים, מהבית ומרחוק, מאפשר לתלמידים להמשיך לעמול על שגרת לימודיהם ועל בניית סל הכלים והמיומנויות שישרתו אותם בעתיד.זהו אתגר יוצא דופן, אבל אני בטוח שנוכל לו, בזכותכם.
הבוקר, יותר מתמיד, זה הזמן לומר לכם תודה. על הנכונות ועל הסבלנות. על גמישות ויצירתיות אין קץ. על המלחמה שלכם ליצירת שגרה בימים בלתי שגרתיים. תודה שיצאתם אל השליחות הזו להובלת דור העתיד שלנו ־ ברגישות, במקצועיות, מתוך דוגמה אישית.
התקופה הזאת הוכיחה לנו כמה חיינו שלובים זה בזה, וכמה כוח ותמיכה בכוחנו להעניק האחד לשני ברגעים קשים. העתיד שלנו תלוי ביכולת שלנו להביט מעבר לעצמנו, ולנהוג באחריות ובסובלנות כלפי הסובבים אותנו, מתוך ערבות הדדית של ממש. אין ספק בלבי כי כפי שצלחנו יחד את קשיי השנה האחרונה, כך נוכל לבנות ביחד את השנה הקרובה, שבאה עלינו לטובה.