ביום שלישי יתכנס מירושלים בזום הקונגרס הציוני העולמי ה־32 במספר, מאז שבנימין זאב הרצל כינס בבזל את הקונגרס הראשון ב־1897.
ראוי לברר מדוע כינוס של הפרלמנט הנבחר של העם היהודי, אירוע בעל מסורת המתרחש אחת לחמש שנים, אינו זוכה להד ציבורי ההולם את חשיבותו ולו למצער ההיסטורית. כדי להבין זאת צריך לחזור לנקודת המפנה בדרכה של התנועה הציונית.
ביום ראשון, 17 במאי 1948, כשמדלת חדרו של דוד בן־גוריון בבניין המוסדות הלאומיים בירושלים הוסר השלט "יו"ר ההנהלה הציונית" ובמקומו הותקן השלט "ראש ממשלת ישראל", החל הוויכוח המתמשך לגבי השאלה מה אמור להיות תפקידה של ההסתדרות הציונית, לאחר שלכאורה הגשימה את משימתה בהצלחה והקימה מדינה יהודית בארץ ישראל תוך 50 שנה, בדיוק כפי שחזה הרצל בנאום הפתיחה של הקונגרס הראשון.
גישה אחת התייחסה אל ההסתדרות הציונית ואל השותפות שייסדה - הסוכנות היהודית - כאל פיגומים שיש להסירם מרגע שהושלמה הקמת הבניין. הגישה השנייה, זו שידה הייתה על העליונה, לא ראתה בהקמת המדינה ב־1948 השלמת המשימה. לשיטתה, הכרזת העצמאות הייתה בגדר תחנה ראשונה בתהליך ממושך. לפי תפיסה זו, המוסדות הלאומיים אינם פיגומים, אלא שלד פלדה שסביבו הולכת ונבנית המדינה היהודית.
ואכן, בשנים הראשונות הסוכנות היהודית סיפקה שליש מתקציב המדינה, העלתה ארצה מאות אלפי יהודים, בנתה יישובים, הכשירה קרקעות, תמכה בחקלאות. בקיצור, היא שימשה כממשלת העם היהודי הפועלת לצדה של ממשלת ישראל.
עם השנים, כאשר בהדרגה המדינה הלכה והתחזקה, הלכה והשתחררה מהתלות בתקציבי הסוכנות, המשיכה ההסתדרות הציונית לפעול בתפוצות, בעיקר בתחומי עידוד העלייה והחינוך היהודי. ובארץ, כשותפה מובילה בסוכנות היהודית, עסקה בהתיישבות וברווחה. עוד זרוע שלה - הקרן הקיימת - המשיכה לטפל בקרקעות העם היהודי ובייעור.
אבל במקביל, במאבק הנצחי על ההגמוניה בעם היהודי, בין היישוב בארץ ישראל לריכוזים היהודיים החזקים בגולה, במחלוקת בין בבל לירושלים, ירושלים הלכה והתחזקה ובבל נחלשה. לכך היו השלכות על מעמדה של ההסתדרות הציונית. הפעילים אומנם רואים עדיין בקונגרס הציוני את בית הנבחרים של העם היהודי, ובהנהלה הציונית את ממשלת העם היהודי, אבל בציבור כבר שנים ארוכות דועך העניין בגוף הזה.
הפרלמנט של העם היהודי מוצא עצמו פועל במחתרת. הגינונים, ההחלטות והתקנונים המגדירים את ההנהלה הציונית כממשלת העם, אין בכוחם להקנות לה מעמד ציבורי ההולם את היומרה. לא בישראל ולא בגולה, שבה פועלים גופים יהודיים אחרים בעלי משקל ציבורי משמעותי לא פחות ממנה.
האמת צריכה להיאמר גם ערב האירוע החגיגי. דווקא כי אפשר שיהיה זה אחרת. כי יש דרכים להפיח רוח בעצמותיה של ההסתדרות הציונית ולחדש נעוריה. כי עדיין יכול להיות לה מקום של ממש. כי עדיין יש לה ייעוד.
פלטפורמה עם פוטנציאל
הייתה לי הזכות להיות בקשר עם יצחק שמיר, לאחר שהסכים לכבד את רשימת חרות החדשה והאיחוד הלאומי ולעמוד במקום ה־120 ברשימה בבחירות 1999. בשנות פעילותו האחרונות, במשרדו הצנוע בבית אמות משפט בתל אביב, בכל פגישה חזר ואמר לי כך: "יש דבר אחד שהייתי רוצה לעשות. יש את בניין הסוכנות בפארק אווניו 515 (הבניין המיתולוגי של הסוכנות היהודית בניו יורק - מ"ק), באים לשם כל יום הרבה יהודים. כל רצוני שיסדרו לי שולחן וכיסא באולם הכניסה. אשב שם, ומבוקר עד ערב אדבר עם כל מי שייכנס לבניין ואשכנע אותו לעלות לישראל. זה מה שאני רוצה לעשות כל עוד נשמה באפי". זה היה חלומו הצנוע אך הענק, שעליו שב ודיבר.
המסירות הטוטאלית למטרה, ליעדים הלאומיים, להמשך קיומו של העם היהודי, להתעצמותה הדמוגרפית של ישראל - זוהי בדיוק רוח שאם תשמש מקור השראה בהסתדרות הציונית, מחברי ההנהלה ועד לאחרון העובדים - רק השמיים יהיו הגבול להישגיה.
בידה של ההסתדרות הציונית נכס ייחודי רב־חשיבות שלא יסולא בפז. נכס שמעטים יודעים להצביע עליו: היא המוסד הנבחר היחידי בארץ ובעולם היהודי שבו יושבים יחד ומשתפים פעולה בהרמוניה כל חלקי העם היהודי, וכל המפלגות הציוניות בישראל ובתפוצות. ולאחרונה גם מפלגות נוספות שקיבלו על עצמן את מטרות הציונות.
על פי מסורת רבת־שנים, אין אופוזיציה בוועד הפועל הציוני, שהוא הפרלמנט של העם היהודי בין קונגרס לקונגרס. כל הסיעות מיוצגות בהנהלה הציונית. לכולן יש תפקידי ביצוע. כולן נוטלות חלק בעשייה, לכולן חלק בעוגת הפעילות והאחריות. כך מסובין לשולחן ההנהלה הליכוד ויש עתיד, ישראל ביתנו ומרצ, ש"ס והרפורמים, המזרחי ומפלגת העבודה, הקונסרבטיבים וחרות, האיחוד הלאומי והנוער הציוני. בקונגרס הקרוב יצטרפו אליהם כחול לבן וסיעה חרדית חדשה מארה"ב: ארץ הקודש.
ההסתדרות הציונית היא פלטפורמה עם פוטנציאל אנושי מימין ומשמאל, עתיר יכולות, המשווע לעשייה ציונית. גם אם ההסתדרות הציונית איננה עתירת משאבים כבעבר, היא יכולה עדיין לשמש פלטפורמה לפעילות וקטליזטור לרתימת משרדי ממשלה וגורמים ציבוריים בארץ ובתפוצות, לפעולות משותפות בתחומי החינוך בגולה והעלייה.
קיימות דרכים רבות ומגוונות לעידוד העלייה. לדוגמה: כיתות לימוד משותפות בזום ללימוד עברית אנגלית; עידוד התנדבות לעבודה חקלאית בארץ; פרויקט מיוחד שיעניק תעודות יוקרתיות ליהודים מהתפוצות שיבואו לארץ, יותר מפעם, לצעוד בקטעים משביל ישראל; הקמת רשת חברתית יהודית רבת־עוצמה; גיוס והשמה של עובדים מהתפוצות בהייטק; ובראש ובראשונה - השבת יורדים.
בתחום החינוך היהודי יכולה ההסתדרות הציונית לשגר מורים ומחנכים לשנת שירות בבתי ספר קיימים, אך בעיקר ובשיתוף שלושת הזרמים בגולה - להקים פרויקט מיוחד שבו מוקמים בתי ספר חדשים בעלות מינימלית. השיטה זולה ופשוטה להפליא: מגן ילדים קיים או חדש מצמיחים כיתה א', כשזו עולה לכיתה ב' צומחת מהגן כיתה א' חדשה וכך הלאה, עד שבהדרגה, בלא שפע משאבים, צומח בית ספר יהודי יומי לכל דבר.
החיסרון של הקונגרס החשאי העומד להתקיים השבוע הוא גם יתרונו הגדול: היעדר הציפיות נותן מקום לתקווה שהקונגרס הראשון בזום יחולל מפנה לטובה. שתהיה בו לא רק טכנולוגיה חדשה אלא גם רוח חדשה. כי חרף הליקויים ולמרות הביקורת, היכן עוד יושבים בזמננו שמאל וימין יחדיו ומדברים ועושים ציונות? השבוע זה קורה. בעשרות מדינות, בבתיהם של הנציגים הנבחרים לקונגרס, כשברקע תמונתו של הרצל על המרפסת בבזל שומרת להם על המסך. צריך לקוות שגם תיתן להם השראה.