סיכוייו של ג’ו ביידן לנצח בבחירות המתקרבות לנשיאות גבוהים מאלו של טראמפ. איך הוא וממשלו יתייחסו לישראל? איך ישראל צריכה להתייחס אליו? הוא כיהן שמונה שנים כסגנו של אובמה, ולכן צפויה המשכיות מסוימת במדיניות שאפיינה את הממשל שבו כיהן. אם כי כל נשיא שואף להטביע את חותמו, ולכן ביידן ינסה לנוע גם במסלול משלו. בשנת כהונתו הראשונה ואולי מעבר אליה, עיקר תשומת הלב שלו כנראה תוקדש לענייני הפנים ולהתמודדות עם משברי הקורונה הבריאותיים והכלכליים והיחסים הבין־גזעיים. הוא יעסוק רק בענייני חוץ שיהיו הכרחיים לביטחונה ולרווחתה של ארצות הברית.
שני גורמי פנים ישפיעו על מדיניותו כלפי ישראל: הרכב הקונגרס ועמדות האגף הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית. הדמוקרטים ימשיכו לשלוט בבית הנבחרים, ויש סיכוי שישתלטו גם על הסנאט, שבו שולטים עכשיו הרפובליקנים. שליטה מוחלטת של הדמוקרטים בבית הלבן ובקונגרס תאפשר לביידן לנהל מדיניות כרצונו בלי התנגדות מצד המחוקקים. האגף הרדיקלי בקרב הדמוקרטים, בראשות ברני סנדרס ואליזבט וורן, הוא עוין לישראל. כדי לשמור על אחדות המפלגה, ביידן יצטרך להקצות להם כמה מינויים בכירים, אבל לא ברור אם הם יכללו משרות בענייני החוץ והביטחון.
ביידן לא יחזיר את שגרירות ארצות הברית מירושלים לתל אביב, אבל יפתח מחדש קונסוליה לפלסטינים במזרח ירושלים וגם את משרד אש”ף בוושינגטון, שטראמפ סגר. הוא לא ישתמש בסיוע הצבאי האמריקאי לישראל כדי לכפות עליה מהלכים מול הפלסטינים, כפי שתובעים הרדיקלים, אבל הוא יחדש את הסיוע הכלכלי האמריקאי לרשות הפלסטינית ולסוכנות הסעד של האו”ם לפלסטינים.
ביידן יתעלם מתוכנית השלום של טראמפ ויתנגד בכל תוקף לסיפוח שטחים בגדה ולבנייה בהתנחלויות. הסכמי הנורמליזציה עם האמירויות ובחריין הפריכו את הנחות ממשל אובמה וקודמיו, שלפיהן העימות עם הפלסטינים הוא המקור העיקרי לאי־יציבות באזור וששלום ישראלי־ערבי יוכל להתקיים רק אחרי שיושג שלום ישראלי־פלסטיני. גם ברור שהמיקוד האובססיבי בהתנחלויות של אובמה וביידן היה שגוי וחיזק את הסרבנות הפלסטינית. יש לקוות שלמרות הסתייגויות הרדיקלים, ביידן יסיק את הלקחים הנדרשים מכישלון אובמה ומהסכמי הנורמליזציה וימשיך את המגמה לצרף מדינות מוסלמיות נוספות לברית הישראלית־ערבית החדשה.
ביידן גינה את טראמפ על ביטול הסכם הגרעין עם איראן שהיה שותף לגיבושו. הוא אמר שינהל משא ומתן עם איראן על הסכם חדש, שייתן מענה להתפתחויות שהתרחשו מאז החתימה על ההסכם שבוטל. האיראנים מתנים כניסה למשא ומתן בהסרת הסנקציות הקשות שטראמפ הטיל עליהם, וייתכן שביידן יקבל את התנאי המוקדם הזה. לא ברור איך הוא מתכוון להתמודד עם ההתקדמות המואצת של איראן לפצצה גרעינית ועם הסוגיות שהושמטו מההסכם המקורי לרבות פיתוח וייצור טילים בליסטיים, תמיכה בטרור והתערבויות צבאיות בסוריה, עיראק, לבנון ותימן.
בשנות אובמה נוצר קרע קשה בין ישראל לבין הדמוקרטים, בהם יהודי ארצות הברית שרובם דמוקרטים. יהיה צורך דחוף לאחות אותו כדי להבטיח שמדיניות ביידן לא תחזור על מדיניות אובמה. מהלכי פיוס ידרשו שינויים משמעותיים בהתנהלות נתניהו ובמדיניותו. יש לקוות שהוא יהיה מסוגל לבצע את התפנית הנדרשת, ושביידן יהיה מוכן לקבל אותה.
הכותב הוא מרצה ומומחה לארצות הברית וחוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר־אילן