שינויים רבים התחוללו במאה השנים האחרונות: אלבומי התמונות המאובקים התחלפו באינסטגרם; המכתבים עם הבולים בהודעות וואטסאפ; האנציקלופדיות הכבדות בוויקיפדיה; ומשחקי הקופסה עברו לסמארטפון. אך דבר אחד כמעט לא השתנה - מערכת החינוך. חבריי ובני משפחתי הצעירים לומדים בדיוק באותה השיטה שבה למדתי אני, ושבה למדו הוריי והסבים והסבתות שלי. אולי בכיתות יש לוח חכם ועט דיגיטלי במקום גיר, אבל השיטה - אותה שיטה.
והנה עכשיו, כשמשבר הקורונה בעיצומו, מתגלים הכשלים לעיני כל. מיליארדי שקלים שהוקצו בשנים האחרונות לרכישת משאבים וידע בתחום הטכנולוגיה נעלמו כלא היו. אולפני משרד החינוך שהוקמו לטובת מערכת שידורים לאומית לא באמת שינו הרבה. זה שבעה חודשים עוסקים תלמידי ישראל בלמידה מרחוק, אך עדיין המצב טעון שיפור.
בשבוע שעבר פנינו למשרד החינוך כדי לקבל את נתוני נוכחות התלמידים בשיעורים המקוונים, וגילינו כי אף שחלפו חודשים רבים מאז החלה הלמידה ברשת - אין נתונים. האם אין זה חשוב לדעת כמה תלמידים משתתפים בשיעור? האם לא נדרש להבין אם חלה ירידה ומדוע? אולי נגלה שמאות אלפי תלמידים לא לומדים כי אין ברשותם מחשב אישי, אולי נגלה שלחלקם אין חדר פנוי בבית, כי הם חולקים אותו עם בני משפחה אחרים. ואולי בכלל נגלה שאין להם אפילו קליטת אינטרנט ביישוב או בשכונת מגוריהם. השאלות הללו לא נשאלות, וכשלא שואלים שאלות - מיותר לצפות לקבל תשובות.
בדוח מבקר המדינה שהתפרסם ביום שני עלו לא מעט ממצאים חריגים בכל הקשור להתנהלות משרד החינוך בנושא הלמידה מרחוק. בין היתר מצא המבקר כי עשרות אלפי תלמידים לא מתחברים כבר שבעה חודשים לזום. הסיבות להערכתו: מחסור במחשבים ובציוד קצה. מי שאמור היה לתת תשובות הוא עופר רימון, האחראי על הטכנולוגיה במשרד החינוך, אחד האנשים החזקים במערכת ובעל ותק של למעלה מעשור. אלא שלפני כשבועיים, דווקא ברגעים הקריטיים שבהם השימוש בטכנולוגיה נחוץ מתמיד - רימון החליט לפרוש. כמו רמטכ"ל שמתפטר בעיצומה של מלחמה. התפקיד נותר לא מאויש.
רק לאחרונה השתתף רימון בוועדה לזכויות הילד וטען, "אין לי אפשרות לדעת למי אין מחשב בבית. זה כמו לשאול למי יש פסנתר". באמת? הרי התשובה אמורה להיות פשוטה למדי: כל מורה אמור לדעת לאיזה תלמיד בכיתה שלו אין מחשב. הוא רואה מי משתתף בשיעורי הזום ומי נעדר באופן קבוע. כל שצריך הוא רק לשאול את האנשים בשטח, להשתמש במפקחים. בתוך שעות ספורות יכול משרד החינוך להגיע עד לאחרון התלמידים ולקבל את המידע עליהם. מי כמו שר החינוך, האלוף (במיל') יואב גלנט יודע את יעילותה וכוחה של ההיררכיה. העובדה שהדבר לא נעשה עד כה - היא כשלעצמה אומרת הכל.
"למידה בביטחון" קוראים לתוכנית החדשה שיזמו במשרד החינוך כדי להתמודד עם המשבר. אלא שבדבר אחד אנחנו יכולים להיות בטוחים - גדל כאן דור שלא ידע את יוסף. לא רק את יוסף, גם את ראובן, נפתלי, אשר ושמונת השבטים הנוספים. גדל כאן דור שקברניטי משרד החינוך לא יודעים כיצד להתמודד מולו.
בעל כורחה נדרשת כעת מערכת החינוך לבצע שינויים מרחיקי לכת. מורים ומורות מתבקשים לבצע שינוי בדרכי ההוראה שלהם. המורה המבוגר שעדיין מסרב להשתמש בלוח החכם בכיתה נאלץ כעת להעביר שיעורים ארוכים באמצעות הלפטופ שלו. המורה לאומנות נדרשת כעת להמחיש לתלמידיה את עולם היצירה מרחוק, והמורה לספורט צריך למצוא פתרונות לריצות ולקפיצות כשמצלמות התלמידים כבויות.
פיקוח נפש
מאז החל המשבר אנו מקבלים יותר ויותר דיווחים על כך שמצבם הנפשי של בני הנוער מידרדר. עלייה של עשרות אחוזים בביקוש לפסיכולוגים, זינוק במספר מקרי האלימות במשפחה. לפי הנתונים שנאספו במוקד 105, העוסק בבריונות ברשת, חלה עלייה של 63% במספר הפניות אליהם בעיקר בקרב בני נוער. הכיתות אולי נסגרו, אבל הקשיים החברתיים מורגשים יותר.
לא מדובר בנתונים מקריים. האחריות הייתה ועודנה של מערכת החינוך ועל שרי הממשלה להביא בחשבון גם את הנושא הזה. כשמדברים על עלויות פתיחת מערכת החינוך, הגיע הזמן שיציינו במשוואה גם את השפעת סגירתה על מצבם הנפשי של הצעירים.
מי שמתגלים שוב כמושיעים הם ראשי הרשויות המקומיות. הם מוכיחים כי בסופו של דבר ההשפעה האמיתית יוצאת מבניין העירייה ולא ממשכן הכנסת. בהובלת יו"ר השלטון המקומי, חיים ביבס, הרשויות לא הסכימו להיכנע למתווים המקובעים שהציגה הממשלה - ובחרו לקבוע עובדות בשטח. ראשי הרשויות מציגים בשבועות האחרונים הצעות יצירתיות שעשויות להציל את המצב. כל רשות מקומית מצאה יוזמה חדשנית שמתאימה לה. ביום ראשון יפתחו עשרות יישובים את בתי הספר בתחומם לחמישה ימים בשבוע - בניגוד למתווה שהציגה הממשלה. כנראה שכשנותנים לראשי הרשויות אוטונומיה, מקבלים מערכת חינוך טובה יותר. הרי מי מכיר את תלמידי העיר יותר מאנשי החינוך שבה?
בינתיים משרד החינוך שוקל אם לבטל את מועד החורף של בחינות הבגרות, זאת לאחר שבסיום שנת הלימודים הקודמת בוטלו בגרויות במספר מקצועות. בנוסף, נדחו מועדים של מבחני הפסיכומטרי, ואף על פי כן שנת הלימודים האקדמית נפתחה כסדרה. יכול להיות שכעת יחליטו המוסדות האקדמיים לא להסתמך על הפסיכומטרי כמדד לקבלה ללימודים.
ובכל זאת יש גם נקודה חיובית בתוך הכאוס שהביאה לחיינו הקורונה. הנגיף הביא איתו הזדמנות להתבונן, ללמוד ולתקן, ואולי בזכותו נקבל מערכת חינוך שעוברת ללמידה משמעותית אמיתית.