אני שמח השבוע. איני שייך לכ־70% מהישראלים שתמכו בבחירתו של הדונלד, ושחלקם, השחצנים מלאי הבוז והאנליסטים, ניתחו חיובית, לאורך ולרוחב (אין פה עומק), את "משנתו" ואת "מורשתו". אשאיר לאחרים לשבח את מפעלותיו למען ישראל ומנהיגה, שהוא תאומו החכם יותר, אך זדוני, מניפולטיבי, שקרני, מסית, אנוכי ומתחמק מאחריותו כמנהיג, בדיוק כמוהו.

בעיניי, דונלד ג'יי. טראמפ, מימי הנחייתו המתנשאת והדוחה בריאליטי "המתמחה" (You’re fired!), הוא בוּר קולני ונפוח מהכרת ערך עצמו, ריקא קְצר (וגס) רוח, שטחי, מיזנטרופ ומיזוגן; ללא מודעות עצמית ופרספקטיבה עתידית, בלי יכולת להתרכז בעיקר, להאזין, להבין; מתכחש למציאות קשה (הקורונה) ולמחדליו כמנהיג העולם החופשי (ר' סוריה, רוסיה, הכורדים, מבקשי המקלט ועוד);

אופורטוניסט ושמרן עם נטיות גזעניות ואנרכיות, פחדן שמתחנף לחזקים בעיניו, כפוטין (שסוחט אותו לכאורה?), קים ג'ונג און וארדואן (לפני הבחירות גם קרץ לאיראן שתחזור למשא ומתן על הגרעין, מתעלם ממפעל חייו של תאומו נתניהו). הוא מתעב ומשפיל מנהיגים עמיתים כאנגלה מרקל, ראשי האיחוד האירופי ונאט"ו, ראשי ממשלות קנדה וצרפת, מדענים ורופאים ושומרי כדור הארץ.

לתפיסתי, הוא רברבן הזוי שרחוק מלהיות נשיאה של כל האומה האמריקאית. הוא אינטרסנט עם ניגוד אינטרסים מתמיד, מסית ומדיח ומעליל עלילות. הדיל העסקי הערמומי היה היעד האידיאולוגי העיקרי בחייו ובעימותיו, כמו עם מנהיג סין. בעסקיו הפרטיים, כנראה, יצא בשן ועין. לפי תחקיר "הניו יורק טיימס", נושיו הרבים מחכים שיעזוב את הבית הלבן כדי לבוא עמו חשבון. הוא אולי ייעקר ממשכן הנשיא, אבל הטראמפיזם, אותה "מורשת" שלעיל, יישאר ויפעל כנראה לסכסך בין שני חלקי אמריקה ולהגביר בה את השנאה, האלימות והאנרכיה. הדונלד לא ייעלם בערפל, כנראה.

נתניהו, תאום, תלמיד ומורה לטראמפ, היה שותפו ביצירת תרבות השקר, הפייק ניוז, העובדות האלטרנטיביות, ניגוד האינטרסים, רדיפת הכסף, הכוח והכבוד; השחרת והכפשת המתנגדים, החוקרים, הפרקליטים והשופטים. הוא לא רק נאה דורש ולא מקיים (תוכחותיו בעבר לאולמרט, הצהרותיו על שחיתות בשלטון הקודם), אלא גם שקרן מטבעו.

זה לא התחיל בהבטחותיו להתעשרות המדינה ואזרחיה מ"הוצאת הגז מהמים", שהתגשמו בתשלום הגבוה מאוד שנאלצת חברת החשמל לשלם על הגז שהיא צורכת (והתעלמותו מהצורך בריסון הענקית "שברון" שרכשה את "נובל אנרג'י" ועלולה, לפי תחקירו של אריק וייס בערוץ 13, לעשות ככל העולה על רוחה). זה לא מסתיים בהודעות הסרק המתחלפות, במספרים המפוקפקים של הבדיקות והנדבקים בקורונה, בכישלון הענק של האכיפה, בוויתוריו המסוכנים לחרדים ובהבטחותיו הכוזבות לכמיליון מאבדי העבודה והפרנסה. 

ועכשיו יש נשיא, סגנית ומִמשל חדש ודמוקרטי בארצות הברית, שינסו לסלק את תרבות הרמייה וההפחדה של תאומו טראמפ ולנסות באמת לעשות את אמריקה גרייט אגיין בדרך הישר. "נדע לעבוד מול כל ממשל", מבטיחים שרי ביבי. והשאלה היא: איך? הרי מול עצמכם אינכם יודעים לעבוד: ראו את קבינט הקורונה, מאבק שרי האוצר, הבריאות והחינוך זה בזה, המלחמה של הליכוד וכחולבן על התקציב והמינויים, התגברות המגיפה לקראת סגר ג' - ואת ראש הממשלה הנותן לנצים להתאבד ומתעלם מהמצב;

אולי משום שעדיין הוא חושב שיוכל להיבנות מהכאוס, ואולי בשל שבעת ימי האבל על הליכתו הכפויה והמבזה של תאומו, הדונלד.