בקרוב ימלאו 25 שנים לבחירות 1996. לקמפיין הליכוד תרם המיליונר האוסטרלי יוסף גוטניק, איש חב”ד, את הסיסמה הגזענית: “נתניהו. זה טוב ליהודים”. נתניהו נבחר לראש ממשלה ומאז הפך המושג “טוב ליהודים” למעין נייר לקמוס ותו תקן למדידת מנהיגים בארץ ובעולם; מבחן ראשון במעלה עבור ישראלים רבים, שעל פיו הם מודדים את יחסי החוץ ואת מדיניות הפנים.
בעמודים אלה קבע יורם דורי לפני ימים אחדים כי הוא משוכנע שהרכבה של המפלגה הדמוקרטית ואישיותו הפייסנית של הנשיא החדש יביאו לירידה במפלס גילויי השנאה נגד יהודים, ומהר מאוד יוכח ש”ביידן טוב ליהודים”. כך גם נבחן הנשיא היוצא דונלד טראמפ. בקרב הימין בישראל רווחת הדעה כי מעולם לא היה בבית הלבן נשיא ידידותי כמו טראמפ, ולו רק בשל כך צריך לגמול לו ב"הכרת הטוב".
לא צריך לשמוח לאידו של טראמפ, אולם תקופת כהונתו הייתה קשה ופגיעתו רעה. יחלפו שנים עד שארצות הברית תתאושש מארבע שנות כהונתו של אחד המנהיגים הנרקיסיסטים והילדותיים שכיהנו בבית הלבן. מנהיג שאינו חדֶל עד הרגע האחרון לערער את היסודות הדמוקרטיים של שיטת המשטר האמריקאית.
רבים בישראל היו מוכנים לעצום עיניים, לסתום את האוזניים ולשפוט את מעשיו רק באספקלריה אחת – האם הוא טוב ליהודים אם לאו, ולעזאזל שקריו, ההסתה והפילוג שטיפח בהבל פה וההשתלחות בכל מי שלא תמך בו, שלא לדבר על הדיווחים על העלמות מס ועל העדויות הקשות הנוגעות ליחסיו לנשים. טראמפ נגוע בגזענות, וגזען, מעצם ההגדרה, לא יכול להיות מנהיג טוב. נקודה. בעניין הזה, ליהודים שסבלו לאורך כל ההיסטוריה מגילויי גזענות, בוודאי שאסור להתבלבל.
מותר לעיין מחדש גם בטיבן של המתנות הסמליות שהרעיף טראמפ על נתניהו – העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, ההכרה בריבונות ישראל ברמת הגולן וההכרזה שההתנחלויות בשטחי יהודה ושומרון אינן מפירות את הדין הבינלאומי – ולראות שהן לא באמת שינו את מצבה של ישראל לטובה.
לעומת זאת, ההסכמים עם מדינות ערביות בשלהי כהונת טראמפ, שהוציאו לאור מערכות יחסים קיימות, ראויים לברכה, אך בל נשכח שגם הם לא ניתנו חינם. נתניהו נאלץ לגנוז את חלום הסיפוח בניגוד להבטחותיו המפורשות והסכים בשתיקה (ובתחילה בהכחשה ובלי לשתף את מערכת הביטחון, לטענת בכיריה) לעסקת מטוסי F־35 שאיחוד האמירויות חפצה בהם במשך שנים. מי יודע מה עוד כולל מרוץ החימוש המזרח־תיכוני בתמורה להסכמים שנתניהו מתעקש לקרוא להם "שלום תמורת שלום".
חברות אישית, מחוות ומתנות ב"ליגה אחרת", כפי שנתניהו נוהג להתפאר, אינן יכולות לבדן לשמש יסוד ליחסים בין מדינות. גם לא דברי חנופה. יחסים בין מדינות מבוססים על אינטרסים וערכים משותפים. ידידות אישית בין מנהיגים היא בונוס ותו לא. ממשל אובמה תרם לביטחון ישראל בסיוע ביטחוני ובכסף ממשי יותר מממשל טראמפ. עוד יתברר אם פרישתה של ארצות הברית מהסכם הגרעין לא האיצה את תוכנית הגרעין האיראנית, עוד נראה אם ההתנכרות של טראמפ לפלסטינים לא פגעה באינטרסים של ישראל, ומה יהיה מחיר הנתק בין ראש הממשלה למפלגה הדמוקרטית.
12 שעות המתין נתניהו להודעת התבוסה של טראמפ. משזו בוששה לבוא, שיגר ברכה לנשיא הנבחר ג'ו ביידן: "יש לי קשר אישי ארוך וחם עם ג'ו ביידן, קרוב ל־40 שנה, ואני מכיר אותו כידיד גדול של מדינת ישראל. אני בטוח שנמשיך לעבוד כדי להמשיך ולחזק את הברית המיוחדת בין ישראל לארצות הברית". סדר העדיפות של נתניהו ברור – קודם יחסים אישיים ואחר כך יחסים בינלאומיים. לא משנה מי יושב בבית הלבן, המשך הקשרים הטובים עם ארצות הברית תלוי בהמשך כהונתו של נתניהו. בלעדיו אין לנו קיום.
לישראל יש אינטרס שארצות הברית תוסיף להיות מנהיגת העולם החופשי - דמוקרטית, שוויונית ולא גזענית, המחויבת לסדר עולמי יציב ולשלום. רק כך יהיה טוב ליהודים, טוב לישראלים וטוב לעולם.