תיכון "זינמן דימונה", שאותו ניהלתי במשך שמונה שנים, הציג השנה 98% הצלחה בבגרויות. אותו תיכון גם הקים את אחת מנבחרות הרובוטיקה הטובות בעולם. אין לי ספק שחלק ממתכנתי המחר ממלאים את הכיתות במסדרונות התיכון הזה, שאני כל כך מכיר. זה קורה בעוד בתי ספר ברחבי העיר והנגב כולו, אולם כדי לממש את יכולותיהם העתידיות בתחום, התלמידים של היום יעזבו את העיר שבה גדלו. הם ייאלצו לעזוב את הנגב ולחפש את עתידם באחת מערי המרכז. 73% מעבודות המחקר והפיתוח מרוכזות במרכז הארץ, 8% בצפון ורק 4.4% בדרום. 73% ממשרות הענף מצויות במרכז. עובד הייטק במרכז ישתכר בממוצע 22 אלף שקלים. בדרום, לעומת זאת, ישתכר רק 18 אלף שקלים, והשכר הכללי במרכז גבוה ב־30% מאשר בפריפריה.

ממשלות ישראל מדברות במשך שנים על קליטת משפחות חדשות בנגב, כשהצורך הבסיסי והראשוני הוא למעשה להשאיר את הצעירים שגדלים בנגב. מדובר בצעירות ובצעירים מוכשרים שאוהבים את המקום ומחוברים אליו. אלא שהמציאות במקרה זה מכריעה, והם נאלצים לעזוב ברובם למרכז. האזור שהם כל כך אוהבים לא עומד בתחרות מול תל אביב וערי המרכז, שם נמצאים מקורות התעסוקה שהם מחפשים. זה לא רק מקצועות ההייטק, אלא השוק שנוצר סביב ענף זה; שוק תוסס שמאגד לתוכו רצף כלכלי רחב ומצטיין בצמיחה. האלטרנטיבה למרכז היקר והצפוף הוא הנגב רחב הידיים, על מלוא הפוטנציאל הגלום בו. לא צריך בשביל זה להמציא את הגלגל: תחשבו על הפוטנציאל האדיר שיכול להניב השילוב בין התעשייה הענפה שנמצאת בנגב ובין הייטק. מדובר ביכולות נסיקה כלכליות שקשה אפילו לדמיין. לעומת זאת, מצב שבו 66% משטחה של ישראל מאכלס רק כתשעה אחוזים מהאוכלוסייה - לא יכול להתקיים במדינה שבונה את עתידה שנים רבות קדימה.

ממשלה חפצת חיים חייבת להפנים שמדינה המוגדרת כאומת סטארט־אפ לא נמדדת רק במספר חברות ההייטק הפועלות בה. אומת סטארט־אפ אמיתית מצטיינת בזיהוי הזדמנויות ובניצולן, והנגב הוא היום ההזדמנות הטובה ביותר שיש למדינת ישראל להציע. דוד בן־גוריון ז"ל דיבר על חזון יישוב הנגב. הוא עשה זאת מתוך אמונה שכך תהיה ישראל מדינה חזקה יותר. 72 שנים חלפו, וזה עדיין לא קרה. הנגב אומנם מתפתח, הוא נהנה מהנהגה מקומית צעירה ומצליחה, אבל הדחיפה הממשלתית עדיין לא מגיעה.

העברת קריית המודיעין לבאר שבע לבדה לא מספיקה. הממשלה צריכה לקדם פיתוח מרחבי עבודה למקצועות ההייטק בנגב, להעניק עדיפות לאומית להעתקת חברות מתקדמות מהמרכז לנגב, לחבר בין הנגב להייטק ולייצר סטארט־אפ שמשלב בין ציונות להצלחה. אף אחד לא עושה טובה לנגב. בעוד כשני עשורים, כשהאוכלוסייה בנגב תעמוד על מיליון תושבים, כולם יבינו זאת. לצערי, נראה שזה לא יקרה בזכות מהלכים ממשלתיים פורצי דרך, אלא מעצמו. הצפיפות ויוקר המחיה במרכז יכריעו, והצעירים ינהרו הנגבה. ממשלת ישראל חייבת להבין את הפוטנציאל, לסמן משימה זו כיעד לאומי ולהתחיל לחתור למגע עם המציאות. לא רק עבור אותו תלמיד בתיכון בדימונה, אלא קודם כל עבור עצמה.

הכותב הוא יו"ר סיעת יש עתיד־תל"ם