מונחים של הצדקה רגשית, אפשר להבין את המניעים להחלטתו של גדעון סער לפרוש מביתו הפוליטי, ולהיפרד מעשרות אלפי חברי ליכוד ששבו ומיקמו אותו בצמרת רשימת המפלגה בכל מערכות הבחירות שבהן נטל חלק. אומנם רובם לא תמכו בו לראשות הליכוד מול נתניהו, אך הם התעקשו להציבו במקום מכובד מאוד ברשימה לכנסת. אלא שהצלחתו בקלפי לא תורגמה, למורת רוחו, למינוי בממשלה ההולם את התמיכה שלה זכה מחברי הליכוד.

במונחים של חשבון פוליטי אישי, קר ונטול סנטימנטים ניתן להניח כי מעבר לחלום המוצהר לנצח בבחירות, והרצון לבוא חשבון עם נתניהו על שהותיר אותו מחוץ לממשלה, עמד לנגד עיניו, בין יתר התסריטים, גם זה של דוד לוי ושל משה כחלון, שפרשו מהליכוד ושבו בראש מורם לכהן בממשלת נתניהו - לוי כמ"מ ראש הממשלה ושר החוץ ב־1996, וכחלון כשר אוצר עתיר סמכויות וכלי ביצוע בתחום השיכון ב־2015.
במונחים ערכיים דווקא, החלטת הפרישה של סער היא בעייתית. "בית לא עוזבים", חזר סער ואמר לאריאל שרון, שאול מופז ואחרים. הוא חזר ומתח ביקורת על "מפלגות מצב רוח" נעדרות מסורת, חברים משלמי מס, מוסדות של ממש ובחירות פנימיות המאפשרות לקרוא תיגר על ראש המפלגה ובה בעת להיבחר למקום בצמרת.

סער צמח למעמדו הציבורי מתוך המערכת הפוליטית הודות להיותה של הליכוד תנועה דמוקרטית המחוברת אל העם וקשובה אליו באמצעות 130 אלף חבריה. תנועה המאפשרת לחברים חדשים להצטרף לעשייה הפוליטית ברמה הלאומית באמצעות שריון מקומות ריאליים ברשימה לכנסת לאזורים ולמגזרים הסגורים בפני ח"כים וח"כים לשעבר, ורק מי שטרם כיהן בכנסת יכול להתמודד עליהם. כך נולדו כדוגמת סער, כל כך הרבה שרים מצליחים שקודם לא היו מוכרים לציבור הרחב דוגמת ישראל כ"ץ, צחי הנגבי, משה כחלון, סילבן שלום, יולי אדלשטיין, גלעד ארדן, יריב לוין, גילה גמליאל, אלי כהן, יובל שטייניץ, זאב אלקין, אמיר אוחנה, דוד אמסלם, דני דנון, אופיר אקוניס, ולצדם עשרות סגני שרים וחברי כנסת בולטים, שכפועל יוצא משיטת הבחירה - החיבור הרצוף והקשב לבוחריהם טבוע בדנ"א שלהם.

במקביל, גם אישים המוכרים מפעילותם בתחומים אחרים, שהצטרפו לליכוד וביקשו לייצגו בכנסת, נאלצו לעבור את המסננת של התערות קשה ומפרכת בציבור חברי הליכוד, ולמדו לקיים, כל העת, קשר עם ציבור מגוון מכל חלקי העם, ולהיות קשובים לדעותיהם, דאגותיהם ומשאלותיהם.
שיטת הפריימריז היא מסננת אכזרית אך יעילה. בשיטות האחרות אתה עלול למצוא את עצמך כמו רפול, שליט יחיד הממנה בעצמו את נציגיו, רק כדי לגלות בסוף שחלקם מכרו אותך ואת המורשת שלך בנזיד עדשים לטובת מורשת אוסלו של רבין, ואחד מהם אף המשיך מממשלת רבין לסחר בסמים וריגול לטובת איראן.

סער הגיע פעמיים למקום הראשון בפריימריז בגין מודעותו לחשיבות הקשר הדמוקרטי הזה, שאותו הוא בחר כעת, מטעמים אישיים, להשליך ככלי אין חפץ בו. במקום להמשיך במאבק הוא בחר בדרך הקלה, שאותה שלל בחריפות בעבר, והצטרף לחונטות נעדרות השורשים הציבוריים של כחול לבן, לפיד, ליברמן ודומותיהן, שללא המנהיג יתפוגגו כמו ד"ש, מפלגת המרכז, צומת, הגמלאים, שינוי, קדימה ואחרות.

פרישת סער באה דווקא כאשר בליכוד התחולל שינוי חוקתי שנועד לסייע לכוחות אופוזיציוניים פנימיים לבנות בסיס פוליטי בר קיימא.
עם היבחרו של נתניהו לראשות הליכוד ב־1993 שונתה שיטת הבחירות במטרה לחסל את המחנות באופן שמיעוט - אפילו אם יקבל 49% מהקולות בבחירות לוועידה ולמוסדות סניפי הליכוד - לא יקבל ייצוג כלל. בפועל, החלטה זו גרמה לסילוק דוד לוי ומחנהו מהליכוד. בוועידה האחרונה שונתה חוקת הבחירות מן הקצה אל הקצה בכיוון ההפוך. בבחירות לוועידה הקרובה, שתתקיים בסוף 2021, תונהג לראשונה שיטת בחירות יחסית שתוודא שכל מיעוט משמעותי בסניפים ייוצג בוועידת הליכוד ובמוסדות הסניפים, כך שהדרך הייתה פתוחה וסלולה בפני סער להקים מוקד כוח בר קיימא, שממנו לא ניתן היה להתעלם.

מטרתו הלא מוצהרת של סער היא לעולל לליכוד את שעשתה כחול לבן למפלגת העבודה, וימינה לבית היהודי. הנורות האדומות של מה שקרה למפלגת העבודה ולבית היהודי צריכות להדאיג כל מי שמבין שדמוקרטיה היא לא רק הצבעה לכנסת אחת לארבע שנים עבור מפלגות של מנהיג או שניים, שממנים לעצמם נבחרים שכל תפקידם הוא ללחוץ על כפתורי ההצבעה. מי שלא רוצה פרלמנט של בובות הצבעה מנותקות מהציבור, שמורכב מחברים ומקורבים למנהיג מצד אחד ומגנרלים, פקידים בכירים, ובעלי הון מצד שני, חייב לתמוך אך ורק במפלגות דמוקרטיות כמו הליכוד בימין, או מפלגת העבודה אם תשרוד, לצד מרצ בשמאל וחד"ש במגזר הערבי. החריגות הלגיטימיות היחידות הן מפלגות המייצגות מנהיגות דתית שאינה מכהנת בכנסת, וכפופות לה: ש"ס, יהדות התורה, ומקבילתן במגזר הערבי - רע"ם.

עם זאת, ייתכן מאוד שמעז ייצא מתוק ופרישתו של סער מהליכוד דווקא תחלץ את ישראל מההחלטה המופקרת ללכת לבחירות מיותרות בעיצומה של מגיפה קשה וקטסטרופה כלכלית שהציבור טרם הפנים את עוצמתה וחומרת סכנותיה. סער כפוליטיקאי מנוסה היה ער לאפשרות הזו, ואף ציין אותה בהודעת הפרישה שלו מהליכוד.

לשותפותיה של הממשלה יש שבועיים כדי לעשות מאמץ לבנות הבנות שיאפשרו להעניק למדינה מנהיגות מתפקדת שפועלת כיחידה אחת הקובעת מדיניות המביאה בחשבון את העדיפויות של שותפותיה - בכל התחומים. רבים שכחו שעל פי ההסכם הקואליציוני הממשלה תפקדה כממשלת חירום לענייני קורונה לחצי שנה, וכעת הצדדים אמורים לגבש מדיניות משותפת, שבה כל צד מקדם אג'נדות תוך ויתורים הדדיים בנושאים שבמחלוקת.

כשם שבמשך חצי שנה כחול לבן משפיעה כדין ובאופן ענייני בדרך כלל, בענייני הבריאות, הליכוד תרצה לקדם נושאים שחשובים מאוד לבוחריה - דוגמת בחינה בלב פתוח ובנפש חפצה של היוזמות לשיקום האמון הציבורי במערכת המשפט באמצעות מינוי שופטים מכל שדרות הציבור, וחתירה לשיקום מערכות הבלמים והאיזונים שקרסו בין הרשויות במדינה. הדרישה לקיום ההסכם הקואליציוני ככתבו וכלשונו לגיטימית, ובלבד שגם הצד השני יבין שרוח ההסכם היא פשרה אמיתית בין רצונות ועמדות, ולא מה ששלך שלי ומה ששלי שלי.