1
התפזרות הכנסת ה־23 והליכה לבחירות בניגוד לאינטרס הלאומי, בניגוד להיגיון הפוליטי ובעיקר בניגוד לאינטרס של הצדדים שבידם היה נתון המפתח להחלטה, תילמד בוודאי בשיעורי ההיסטוריה העוסקים בתהליכים שיצאו משליטת מחולליהם.
כשעם ישראל ידדה בסוף מרץ בחוסר חשק אל הקלפיות, לוקה בריאותית וחבול כלכלית, תהיה לו בכל זאת סיבה אחת למסיבה. בממשלה הבאה יכהן, קרוב לוודאי, שר משפטים המחויב לעליונות החוק על כל רשויות השלטון, שיקפיד כי רשויות השלטון יכבדו זו את זו - המחוקקים יחוקקו, הממשלה תמשול והשופטים ישפטו.
בחירת השופטים תיעשה בשיטה המבטאת את השאיפה למצוינות, במקביל לשיקוף הספקטרום הפוליטי־אידיאולוגי, שבעידן "הכל שפיט" מאוד רלוונטי לתוצאת דיונים בעלי היבט ציבורי. כאשר העז, שממנו יוצא המתוק הזה, כולל גם ארבע שנים נטולות ניסנקורן עם רוב סטליניסטי בוועדה למינוי שופטים - המתוק הזה מתוק מאוד.
החלק המר בסיפור הקדמת הבחירות הוא כל היתר: תחלואה מזנקת, עסקים קורסים ופעולות חירום כלכליות שלא יכולות לצאת לפועל בכנסת שבה מסתובבת חבורת פליטים שמעולם לא נבחרה בהתמודדות פוליטית של ממש. אם יש לקח שניתן ללמד מקריסתה של כחול לבן והתנהגות שברי סיעתה בימים אלה בכנסת, הוא שהרכבת מפלגות אינה משחק בפלסטלינה ושלקיצורי דרך יש מחיר.
2
כשבאים לבחון את בתי הגידול של המועמדים להנהגה המקובלים על הציבור, נגלית עובדה מפתיעה: בניגוד לדימוי הרווח, מיעוט מועמדים צמחו בתחום העסקי, הצבאי או המנהלי. רובם נצרפו דווקא בכור ההיתוך של אותם המוסדות המפלגתיים המשמשים אבן שואבת לקיתונות של תשפוכות גנאי בתקשורת.
מסתבר, למשל, שמרכז הליכוד הוא החממה המובילה לטיפוח מנהיגות. גדעון סער הגיע למעמדו כטוען להנהגה בעקבות בחירתו בצמרת מתפקדי הליכוד. גם ישראל כ"ץ, גלעד ארדן ויולי אדלשטיין החלו להיתפס כמועמדים לראשות הממשלה בעקבות הישגיהם בפריימריז. אפילו ציפי לבני זינקה לתודעת הציבור בעקבות בחירה מפתיעה (מול מועמדת שנתמכה על ידי נתניהו והתקשורת) במשבצת השמורה לנשים חדשות בבחירות פנימיות בליכוד. נפתלי בנט ביצע את קפיצת המדרגה למנהיגות בעקבות ניצחונו בהתמודדות על ראשות הבית היהודי בפריימריז, מול היו"ר היוצא זבולון אורלב.
מסתבר שאין כמו המסננת האנושית של מתפקדים לעצב, למיין, לסנן ולסמן מועמדים שניחנו בכישורי מנהיגות פוליטית. החיכוך עם המתפקדים מכשיר את הנבחרים לשרת ולהוביל, להקשיב ולשכנע, ובעיקר לקבל החלטות נכונות וישימות.
הבעיה היא שהאונה השמאלית של הדמוקרטיה הישראלית התנוונה. התרסקותה של מפלגת העבודה אינה בעיה פנימית של השמאל, היא בעיה של הדמוקרטיה הישראלית. לכן כולנו צריכים לקוות שחולדאי וניסנקורן, שהם בשר מבשרה של תנועת העבודה, לא יעדיפו את שיקולי הטווח הקצר והפיתוי של הובלת עוד מפלגת איקאה, ויעשו מה שנדרש כדי לשקם את מפלגת העבודה כפלטפורמה דמוקרטית לרשימתם.
3
טועה מי שחושב שניתן לנווט את מערכת הבחירות הנוכחית לסמינר על הבדלי הניואנסים בחשיבה המדינית בין רשימות הימין השונות או על דקויות מצע. בבחירות הקרובות אפילו פרטי האישומים נגד נתניהו והעיסוק הסיזיפי בסוגיית הכהונה תחת כתבי אישום יחלצו בקושי חצי פיהוק. דומה שלמעט כת נאמני השבת בבלפור, שהפולחן השבועי של קריאת מגילת האישומים מעניק טעם לחייהם, גם רבים ממתנגדי נתניהו מאסו בהדהוד המנטרה הפומפוזית שכולה הטעיה ומרמה: "שלושה כתבי אישום חמורים ובראשם שוחד, שהוא עבירת פשע".
מי שלא נמנה עם נמוכי המצח המלומדים מבלפור ומגלה שמץ של פתיחות מחשבתית, לא יכול לפסול גישה שעל פיה התנהלותו של נתניהו בתיקי וואלה ו"ידיעות אחרונות" הייתה לתפיסתו כל כולה במישור הפוליטי־ציבורי. מי שמכיר את נתניהו באמת, יודע שלו היה מזהה בפעילות כלשהי קורטוב של חשש לפליליות, היה מושך ידו ממנה כמו מאש. הבחירות יהיו אך ורק משאל עם על המשך כהונת נתניהו. מי שינהר, ינצח.
4
במסגרת המאבק לעיצוב הלכי רוחו של הציבור, יזרימו מתכנתי התודעה הלאומית בכל אפיקי התקשורת שבשליטתם קמפיין שטיפת מוח חדש: ביבי ענק, אבל צריך רענון. סער סימן את הטרנד כאשר כלל במצעו התחייבות לחקיקה שתגביל את כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות.
מן הסתם נוצף בהסברים עד כמה אפילו הדגול שבמנהיגים אחרי שמונה שנים מתעייף, מסתייד, מתנוון, והתפוקה יורדת, ונמאס לו, והוא לא יוזם, ורק בקושי פועם. ומדינות מתוקנות כמו ארה"ב הגדולה מגבילות כהונה לשמונה שנים.
אבל ישראל הרי נושאת עיניה ליבשת הישנה אלי תרבותה, אורחה ורבעה. מתברר שאירופה דווקא לא זורמת עם הקונספט: בצרפת הנשיא נבחר לשתי קדנציות בנות שבע שנים וביחד 14 שנה; באנגליה, שבה הממשלה, כמו אצלנו, נבחרת בידי הפרלמנט, אין כלל מגבלת קדנציות; ובגרמניה מכהנת אנגלה מרקל, האמא הגדולה של אירופה, זו השנה ה־16 - והיא הולכת ומשתבחת.
מי שעוד מפריע לתזה הוא המועמד שהשמאל מבקש למצב מול נתניהו ומכהן כבר 23 שנה כראש עיריית תל אביב - עיר ללא הגבלת כהונה. גם אני מעולם לא החמצתי הצבעה לחולדאי. אבל עם כל הכבוד לטיילת ולתרבות ולפתיחות ולפיתוח, מי שמביא לנו חסינות מקורונה, ומעמד בינלאומי, והסכמי שלום, ושגשוג טכנולוגי ותחושת גאווה לאומית וביטחון - הוא נתניהו. לכן חולדאי טוב לתל אביב, ונתניהו טוב לישראל.
5
אברהם בורג היה יו"ר הכנסת, יו"ר הסוכנות ותקופה קצרה אף הנהיג את מפלגת העבודה. בימים אלה הוא פנה לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לבטל את רישומו כיהודי במשרד הפנים. העילה: "חוק הלאום הופך אותו חלק מגזע אדונים".
בדיון רב־משתתפים בציונות הדתית העיר אחד המשתתפים כי בורג יצא מהציונות הדתית. זוגתו תיקנה אותו והעירה שהאיש "יצא מדעתו". ייאמר לזכותו של בורג שהוא עושה כל מאמץ כדי להצדיק את המיתוג הזה. בראיון לרוית הכט במוסף "הארץ" הוא הסביר שהעם היהודי גילה את האמונה באל אחד, התגבש לעם, קיבל את התורה וכתב את התלמוד העיקרי (הבבלי) מחוץ לארץ ישראל, ולכן ארץ ישראל אינה מולדתו ההיסטורית. "התקווה", ההמנון הלאומי, זקוק לשינוי משום שמיקם אותנו בפאתי מזרח. ההתבוללות, לשיטתו, הינה תופעה חיובית, וחוק השבות חייב לחול רק על יהודים נרדפים.
בורג מנסה למצב עצמו בנעלי ישעיהו ליבוביץ' לאחר שזה הלך לעולמו, בלי להסתכן במקלחת בוז שלה זכה דדי צוקר, שהושפל על ידי ליבוביץ' בשידור חי בנסיבות דומות. בין ה"פנינים" הפסאודו־ליבוביצ'יות שבורג ירה לחלל הראיון היה המשפט: "אם העם היהודי הוא 14 מיליון הרב כהנא, שיבוטל העם הזה". אני מקווה שהמחוזי ידחה את בקשתו של בורג, הן מטעמי מהות (ע"ע פסק הדין של מ"מ הנשיא משה זילברג במשפט רופאייזן) והן בגלל ענייני כשירות של מגיש הבקשה (ע"ע הראיון ב"הארץ"). וגם כי אם העם היהודי הוא 14 מיליון אברהם בורג, איש לא יבטל אותו ובסופו של דבר העם חזק מסך כל מרכיביו והוא יתאושש, אפילו מסידורי הברגים אצל אברהם בורג.