1
לפני כחודש יצא לי לשוחח עם בעלת עסק לקוסמטיקה מאור עקיבא. היא אמרה שיש לה לא מעט לקוחות שמספרות שאין בכוונתן להתחסן, כי הן "לא מאמינות בקורונה". החלטתי לבחון את התופעה לעומק והעברתי סקר אנונימי שדגם אוכלוסיות שונות בציבור - ואכן נראה שיש אחוז לא מבוטל של אנשים בציבור שאינם מאמינים בקורונה ולכן גם אינם מתכוונים להתחסן. 17.5% ליתר דיוק. ואז התחלתי לתהות ממתי קורונה הפכה להיות עניין של אמונה.
על פי מילון אוקספורד, צמד המילים Post-Truth שהוכרז כמושג השנה ל־2016, מתאר מצב שבו בנסיבות מסוימות, לעובדות ולנתונים אובייקטיביים יש פחות השפעה על עיצוב דעות הציבור, בהשוואה לאמונות אישיות או פנייה לרגש. על אף שהמושג אינו חדש ונעשה בו שימוש זה כמה עשורים, תדירות השימוש בו הגיעה לשיא בתקופה שלפני הבחירות לנשיאות בארה"ב.
בנאום שנשא דונלד טראמפ מיד לאחר השבעתו לנשיאות ארה"ב, הוא אמר שלהשבעה שלו הגיעו יותר אנשים מאשר לזו של אובמה - מה שעובדתית לא היה נכון. כשבוע לאחר ההשבעה נשמעה יועצת הנשיא, קליאן קונווי, אומרת בתגובה לעיתונאי שעימת אותה עם העובדות: "לנו יש עובדות אלטרנטיביות" (We have alternative facts), משפט שייחרט בזיכרון הקולקטיבי שלנו עוד זמן רב. המראיין הגיב בכעס, ואמר שעובדות אלטרנטיביות לאמת - הן שקרים.
אומנם קמפיין הבחירות התבסס על "עובדות אלטרנטיביות", אך טראמפ היה נשיא אמיתי. אמת מעולם לא הייתה הכוח המניע את העולם.
2
אז מה קורה פה? העולם השתגע? האם אנחנו מזהים שקרים ועדיין מתייחסים אליהם כאל מציאות? ב־50 השנים האחרונות מנסים פסיכולוגים להבין מדוע מוחנו התפתח לתחזק ולשמר את הדעות שבהן אנו אוחזים ולהפך, מדוע אנו אטומים לטיעונים המפריכים את דעותינו. כצופים מהצד, אנחנו נוטים לתפוס התנהגות זו כלא רציונלית, אך רציונליות במובן של שקילת החלופות והסקה על סמך עובדות אינה תכונה שמקדמת את הישרדות המין האנושי, ולכן היא לא קיבלה עדיפות.
אז האם אנו נתונים להיות מושפעים ממניפולציות בלי שום יכולת להתנגד? לא כולנו. יש סוג מסוים של אנשים שנוטים להאמין לפייק ניוז יותר בקלות מאחרים. באותו סקר שעשיתי, שבו שאלתי אנשים מה הסיכוי שמגיפת הקורונה היא קונספירציה, ביקשתי מאנשים למלא גם שאלון אישיות מקוצר.
נמצא שאנשים בעלי נטייה גבוהה לשיקוף עצמי נטו פחות להאמין בפייק ניוז. השיקוף הוא היכולת לשאול את עצמך "רגע, מי אמר שהמידע אמין? מה מקור המידע? האם אני מאמין לו כי אני רוצה, או כי אכן מדובר במקור מידע מהימן?". במילים אחרות, מדובר על אנשים המתבססים על עובדות ולא על תחושות בטן בבואם לקבל החלטה.
לעומתם, לאנשים בעלי יכולת שיקוף עצמי פחותה קשה להתעלם מתחושותיהם לגבי המידע, גם אם אין בידם כל אינפורמציה בנוגע למקור הידע. לאחר ששמעו משהו, הם מתקשים לנער את הרושם הראשוני השלילי. בהמשך יובא כאן המקרה של נטלי האחות - ואנשים אלו לא הצליחו לשנות את דעתם עליה. הרושם הראשוני המשיך להשפיע, והעובדה שמדובר בפייק ניוז לא הובילה אותם לשנות את עמדתם.
3
נמצא קשר בין שיקוף עצמי ויכולות קוגניטיביות. במילים פשוטות, אינטליגנציה גבוהה ויכולות גבוהות מאפשרות לאנשים לווסת ביעילות את ההשפעות של הרגש. על פי הפסיכולוג הקוגניטיבי לין האשר, אנשים בעלי יכולות קוגניטיביות נמוכות מוטים ל"רעש מנטלי" יותר מאחרים, כלומר הם אינם מצליחים לנטרל השפעה של מידע כוזב, גם לאחר שהבינו שהמידע כבר לא רלוונטי. התחושות אצלם תופסות מקום מאוד מרכזי בשיפוט, אך הם אינם מודעים למשקל שתופס הרגש בשיפוטים שהם עושים. הם מועדים להשפעות של פייק ניוז יותר מאחרים.
על פי מחקר שפורסם במגזין "Psychological Science in the "Public Interest, אחת הסיבות העיקריות לכך שמידע כוזב "נדבק" היא שהפעולה המנטלית של בדיקת העובדות ובחינת האפשרות שהמידע כוזב מצריכה הרבה יותר מאמצים קוגניטיביים מפשוט לקבל אותו.
הבחירות הקרובות לא יהיו על מצע פוליטי או אידיאולוגיה, אפילו לא על נאמנות מפלגתית. בבחירות הקרובות ינצח מי שיידע למצוא את החלקים בציבור שעליהם ניתן לעשות מניפולציה יעילה ויפנה לרגש שלהם באמצעות מסרים פרובוקטיביים מותאמים אישית.
4
אז מהם כללי הזהב ליצירת פייק ניוז? ראשית, חזרה על טענה באופן עקבי מגבירה את הסיכוי שאנשים יתפסו טענה זו כאמת, תופעה הידועה בשם "אשליה של אמת". כשחזרו על אותה טענה שקרית בפני נבדקים יום אחרי יום, הם נטו לדרג אותה כנכונה יותר עם כל יום שעבר. נבדקים מבלבלים בין מוּכּרות לנכונות. ככל שחזרו על אמירה כוזבת יותר פעמים, כך היא נטתה להיתפס כאמת ולדבוק בתודעה.
שנית, אפילו ידיעת האמת אינה מגינה מפני השפעה של פייק ניוז. ביכולתן של טענות שקריות לשבש את האמונות שלנו גם לאחר שהופרכו. גם כשנאמר לנבדקים במפורש שהמידע שניתן להם שקרי - הם המשיכו לאחוז בעמדותיהם המקוריות.
קשה להאמין? שמעו סיפור. נטלי עבדה כאחות באחד מבתי החולים הגדולים בארץ. בשלב מסוים גילו שהיא גונבת סמים מבית החולים ומוכרת אותם ברחוב כדי לקנות בגדי מעצבים. כמובן שהיא פוטרה מעבודתה ופתחו נגדה בהליכים.
עד כמה נטלי אמינה לדעתכם, בין 1 ל־5? האם הייתם מוכנים להעסיק אותה? מניחה שלא. כעת שמעו עוד משהו. כל מה שסיפרתי לכם על נטלי היה שקר. הסיפור הזה לא היה ולא נברא.
עכשיו, כשאשאל אתכם עד כמה נטלי אמינה, אתם ככל הנראה תתקנו את הרושם עליה, אבל לא תפתחו לוח חלק, הכתם על נטלי עדיין יישאר. מסתבר שאחוז גבוה מהאנשים מתקשה מאוד לתקן את הרושם הראשוני שכבר נוצר על נטלי, והוא נוטה לדבוק בתודעה. מבאס, אבל זה האופן שבו עובדת המערכת הקוגניטיבית שלנו.
טענות כוזבות ממשיכות להשפיע עלינו גם לאחר שהופרכו. אבל כמו שראינו, אצל סוג מסוים של אנשים יותר מאשר אצל אחרים.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, המרכז הבינתחומי הרצליה
[email protected]