מאז תחילת מבצע החיסונים לקורונה היינו עדים לתופעה שבמסגרתה מאות חיסונים שנותרו בסוף היום – ניתנו לקהל הרחב שביקש להתחסן, כולל צעירים שאינם בקבוצת סיכון.
על פניו זריקת אותן מנות חיסון לפח בסוף היום, כיוון שלא ניתן לשמור אותן, במקום לחסן גם מחוץ לרשימת הקדימויות והעדיפויות – נראית מעשה שאסור היה לעשות אותו. הרי כל חיסון מקדם את מניעת ההדבקה של הציבור כולו. אין אנו סובלים מעודף חיסונים, ולכן כנראה זו הייתה ההחלטה הבלתי נמנעת.
אלא שכעת אנו רואים את המחיר שלה. לפי נתוני משרד הבריאות, למעלה משליש מהמתחסנים עד כה הם בני פחות מגיל 60. כמובן שחלקם אכן נמצא במקום גבוה ברשימת הקדימויות, בהם עובדי מערכת הבריאות, בעלי מחלות רקע ועוד. אולם עדיין מדובר בשיעור גבוה של אלה שקיבלו את החיסון, חלקם כנראה על ידי עקיפה בתור, הגעה ללא תור במהלך היום וכו’.
נדמה לי כי “חיסוני סוף היום” התירו את הרסן ויצרו מצג שלפיו כל מי שיכול לקבל זריקה – בין אם בדרך הלגיטימית ובין אם לאו – רשאי לעשות זאת, פן היא תיזרק. זאת ועוד, הפצת המידע על “זריקות סוף היום” העניקה עדיפות לפעילים ברשתות החברתיות, שנחשפו לאותו מידע, ולאנשים עם תחבורה פרטית ויכולת ניוד מהירה, שיכלו להגיע למוקד החיסונים בהתראה קצרה. לא מן הנמנע שמדיניות זו הובילה לכך שרבים אחרים מתפרצים ומקדמים את עצמם לאורך היום כולו על פני אלה שזקוקים לזריקות האלה הרבה יותר מהם.
הבה נניח שההחלטה הייתה שעדיף לזרוק כמה מאות מנות של חיסון בימים הראשונים כדי להבהיר שהכוונה היא אכן לקיים מדיניות הוגנת וצודקת: האם זה היה מציל יותר חיים או פחות חיים? קשה לדעת, אך אם אכן הדבר היה מציל חיים רבים של חברי קבוצות הסיכון, שלא עקפו אותם בתורים, לא היה זה כדאי יותר?
לא זו בלבד: אולי כך גם היינו מפיצים אריזות קטנות יותר של חיסונים על מנת להימנע מראש מתופעת "חיסוני סוף היום". ייתכן שכך היו ניצלים הרבה יותר אנשים מהמחלה הארורה.
גם אם היה קשה מאוד לקבל את ההכרעה הזו ולזרוק ביומיים הראשונים את הזריקות המיותרות, זו הייתה לעניות דעתי מדיניות יעילה, הוגנת ומצילת חיים יותר מזו הנוכחית.
הכותב הוא ראש מרכז האתיקה של ארגון רבני צהר