ידיעה: בקרוב עומד להיפתח המשפט נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. ידיעה: על פי המכון הישראלי לדמוקרטיה, אמון הציבור בבית המשפט העליון עומד על 42%, הנתון הנמוך ביותר אי פעם. היש קשר בין שני הדברים? קשה לתת תשובה נחרצת, אך לא מן הנמנע שכן. הנתון הנ"ל מתווסף לירידת האמון הכללית במערכת המשפטית המשקפת תגובה טבעית של הציבור להתנהלות הבעייתית של הפרקליטות ושל גורמים אחרים, כולל שופטים בערכאות שונות (זה מעורר שאלות לגבי אופן בחירת השופטים, ואף שעקרונית השיטה הישראלית עדיפה מהשיטה הסופר־פוליטית בארצות הברית, היא טעונת רפורמה).
המשפט נגד נתניהו בעייתי ובלתי סביר בעיניי בגלל עצם קיומו ובגלל התקלות שמתלוות אליו, כגון ההדלפות מחדרי החקירות, פרשיות עדי המדינה, הליקויים בכתבי האישום, הקשר התמוה בין הפרקליטות והמשטרה לעיתונאים — כל אלה עוקרים לבנים נוספות מקיר המגן של טוהר המשפט. הפארסה שראינו לאחרונה בכיכובו של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה לשעבר, בהפקתו של מי שהיה ראש לשכת עורכי הדין, אפי נוה, הוסיפה שמן למדורה. אינני משפטן, כך שלא אביע דעה מקצועית על טיב האישומים נגד ראש הממשלה, אף שחלק מהציבור, לרבות הפרופ' למשפטים יובל אלבשן, רואים את התנהגות הפרקליטות בתיקי נתניהו כ"בלתי נסבלת".
גם לא אתייחס לסוגיה המכונה "היגיון המדינה", לנוכח המציאות רוויית האתגרים המדיניים והביטחוניים של ישראל, אם כי גם זה חשוב; הליקוי העיקרי בהעמדת נתניהו למשפט הוא שבניגוד לנהוג בדמוקרטיות המובילות בעולם - ארצות הברית, בריטניה וצרפת — אצלנו מפקידים את גורלו של ראש ממשלה נבחר בידי רשות שאיננה מוסמכת לכך ושעצם טיפולה בכך נוגד את עקרון הפרדת הרשויות, אבן יסוד במשטר דמוקרטי.
באמריקה נגד דונלד טראמפ מועלות האשמות חמורות, אך האם מישהו העלה על דעתו להעמידו לדין בזמן כהונתו כנשיא בפני בית משפט פלילי? החוקה האמריקאית אומנם איננה מתייחסת לסוגיה הזאת באופן מפורש, אבל התובנה השלטת היא שהעמדת נשיא מכהן למשפט בבית משפט מפירה את עקרון הפרדת הרשויות. בצרפת, נשיאים כשיראק וסרקוזי לא הועמדו לדין ואף לא נחקרו בזמן כהונתם. שופטים ושופטות לשעבר בישראל וכמה משפטנים ידועים מציגים את עצמם כנפשות תאומות של השופטת המנוחה רות ביידר־גינסבורג, אך מתקשטים בנוצות לא להם, שכן במשפט ב־2002 היא פסקה שקיר המגן של משטר חוקתי הוא ש"שופטים יימנעו מהבעת דעה בנושאים שנויים במחלוקת", ובהתבטאות אחרת אמרה: "אל לשופטים לשכוח מה מקומם (במערכות השלטון), ועליהם לזכור תמיד שאנחנו חיים בדמוקרטיה שעלולה להיהרס אם שופטים ייקחו לעצמם תפקיד של שומרי סף".
בישראל הכלל של ביידר־גינסבורג איננו נשמר, וכבר הצביעו על כך כמה מבכירי המשפטנים כרות גביזון המנוחה, שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן שכתב ש"העליון הוא גוף פוליטי השוקל שיקולים פוליטיים", ושופט בית המשפט העליון לשעבר יעקב טירקל שאמר: "לא טוב לי עם מסע הציד שמתנהל נגד ראש הממשלה... צריך להיצמד לחוק הקובע שראש ממשלה יכול להמשיך בכהונתו גם לאחר הגשת כתב אישום".
עוד לא נמצאה הדרך לחסן בני אדם, כולל שופטים, מנטיות פוליטיות ומדעות קדומות, ולכן הוקמו במדינות מתוקנות "חומות סיניות" בין הרשויות. אך נראה שבישראל בשנים האחרונות החומות הובקעו, וזה מסוכן לדמוקרטיה ולשלטון החוק. דוד בן גוריון היה ער לסכנה הזאת עוד ב־1950 כשבנאום בכנסת אמר: "במדינה שאין בה עליונות של החוק, אין בה חירות... מדינת ישראל לא תתקיים בלי שלטון החוק ובלי שלטון הדמוקרטיה - שני אלה כרוכים זה בזה. זוהי הבעיה המשפטית היסודית של המדינה..." מסתבר שהבעיה הזאת טרם נפתרה.
