שני ראשי הממשלה שלנו, זה המכהן וזה החליפי, נתנו במהלך השבוע האחרון ראיונות לחדשות 12. בין המסרים שהתאמצו להעביר בבהירות ובבוטות – כל אחד בדרכו, היה מן המשותף - הביקורת על הסיקור העיתונאי. במקרה של נתניהו, גדלה הביקורת עם כתבות "בדיקת העובדות" שעלו בערוצי תקשורת שונים. 

בינתיים, כולם כבר שכחו את הסערה שפרצה כאשר במהלך סיקור משפט נתניהו בחדשות 13 נקטעו דבריו של אבישי בן חיים בשידור חי בזעקות "שקר" על ידי ברוך קרא, הפרשן המשפטי, שהדגשת תוארו זכתה אף היא ללעג. שלושת האירועים הם בסך הכל עוד אנקדוטות בקרבות המידע הניטשים בתקשורת וברשתות החברתיות, במסגרתם הצדדים מאשימים זה את זה בניסיון "לעצב" או "להנדס" את תודעת הצד השני.

מעצבי תודעה הם מי שמיוחס להם ניסיון להטעות ולהטות את הדעה הציבורית על ידי עיוות המציאות במניפולציה מתוחכמת. לטקטיקה/אסטרטגיה הזו יש היסטוריה ארוכה המלאה בדוגמאות כיצד צבאות ומדינות ניהלו קרבות דיס-אינפורמציה מודיעיניים כדי להטעות את יריביהם הן בשדה הקרב והן את הקהלים עליהם הם אמונים להגן. 

הדוגמה המודרנית המיטבית היא אסטרטגית "הצעדים האקטיביים" (Active Measures) הרוסית מימי המלחמה הקרה, בגלגולה הקודם כברית-המועצות. האסטרטגיה התבססה על ההנחה לפיה אם ברית-המועצות אינה יכולה להביס את ארצות-הברית מן החוץ אל הפנים, עליה למוטט אותה מבפנים החוצה. כלומר, במקום להילחם בקרב צבאי אבוד מראש נוכח ההתפשטות הצבאית ומארג הבריתות המערבי, הסובייטים פיתחו את "הצעדים האקטיביים": הקמת מפלגות בקרב דמוקרטיות מערביות לקידום אידאולוגיה קומוניסטית, וזיהוי אינדיבידואלים בקרב המדינות היריבות לברית-המועצות הנוחים להשפעה ומניפולציה, "אידיוטים שימושיים". 

לימים, כשנה בטרם פלשה רוסיה לחצי-האי קרים בשנת 2014 פרסם רמטכ"ל הפדרציה הרוסית, הגנרל ולרי גרסימוב, מאמר הפורש את חזונו על הלחימה העתידית. לדבריו, "חוקי המלחמה השתנו. תפקיד האמצעים הלא-לוחמניים להשגת מטרות פוליטיות ואסטרטגיות התפתח, ובמובנים רבים אף גובר בכוחו ובהשלכותיו על כלי הנשק". 

משחקי תודעה
מספר חודשים לאחר הפרסום של גרסימוב, הושק הענף החדש במשרד ההגנה הרוסי שייעודו לחימה באיומי סייבר, והמיישם הלכה למעשה את אסטרטגית "הצעדים האקטיביים" הישנה, תוך רתימת יתרונות המרשתת, המרחב הקיברנטי, והרשתות החברתיות. זאת, במטרה להשלים את מה שלא הצליחו להשיג במלחמה הקרה: ריסוק דמוקרטיות ברחבי העולם. מעללי רוסיה במרשתת נחשפו בהרחבה הן בהקשרי הבחירות לנשיאות ארצות-הברית בשנת 2016 ומעורבותה בתנועת  Black Lives Matter וכלה באירועים שנויים במחלוקת באירופה.

רוסיה היא דוגמה קיצונית לעיצוב תודעה והשפעתו על ציבורים, אבל לפני ואחרי הכל עיצוב תודעה הוא כלי בארגז הכלים שכל בעל אמצעים יכול לעשות בו שימוש על ידי הגדרת מטרות ובחירת קהל יעד להשפעה. כך נולד מושג חדש "האסטרוטרפינג". אסטרוטרפינג היא פרקטיקה במסגרתה בעלי אמצעים (תאגידים לדוגמה) יוצרים מצג-שווא של תנועה אזרחית המעניקה או לגיטימציה לארגונים בבעלותם או התנגדות עממית למתחריהם. לדוגמה, פרקליטי תביעה ייצוגית של תנועה עממית המוחה נגד מוצרים המכילים חומרים דליקים ומתלקחים, זימנה רופא לעדות מומחה שסיפר לחבר המושבעים הנדהם על תינוקת שנפטרה מכוויות חמורות לאחר שנר נפל לעריסתה והביא לבערה. הרופא, שהעיד עדות שקר, סייע לתביעה שהגישה תנועה עממית תוצר ופרי יוזמתה של חברת מזרונים חסיני-אש . 

בינתיים, בישראל הקטנה, כולנו התגאינו במאמר המגזין הבינלאומי פורבס המדרג את ישראל כמדינה הבטוחה ביותר בעולם במגפת הקורונה. לימים, התברר שהמאמר לא נכתב מטעם המגזין אלא על ידי מרגריטה קולאנג'לו, אחת המייסדות של קרן "Deep Knowledge Group", קרן הון סיכון קטנה מהונג קונג.

בין כלכלה לטרולים
בשני העשורים האחרונים מספר אירועים הפכו את המציאות וההבחנה בין אמת לשקר למורכבות אף יותר. המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008, חוסר האמון הכללי הגובר המתוחזק על ידי עליית הרשתות החברתיות, לצד גלי הגירה, הביאו לגל לאומיות-לאומנות ברחבי העולם, ובתוך ההמולה מזנב הטרור הפונדמנטליסטי המוסיף לתחושת חוסר הביטחון האישי. לתוך הבלילה יש להוסיף מבצעי תודעה והשפעה הכוללים צבאות טרולים ובוטים המהדהדים ומבטנים חצאי אמיתות ומידע מסולף. 

תזכורת: בסך הכל, מסע הדיס-אינפורמציה של הרוסים בבחירות לנשיאות ארצות-הברית ב-2016 הגיע באמצעות פייסבוק ואינסטגרם ל-146 מיליון בני אדם. כך אנו מגיעים לישראל 2021 בצל הקורונה, בה כל אדם עם טלפון חכם הופך לעיתונאי-פרשן-אפידמיולוג לעת מזור, וכולנו מסייעים למהומת עומס המידע, אם בכוונה תחילה בהפצת דיס-אינפורמציה להטיית הדעה הרווחת, ואם בשוגג במיס-אינפורמציה. חוסר הוודאות והבלבול הוא שמאפשר לתיאוריות קונספירציה לקנות אוהדים ולפרוח, ואף להתבסס במעמד שווה למדע מבוסס מחקרית. מחלה אוטואימונית.

במקום בו חוסר הוודאות מדשן כל חלקה טובה פורחות תיאוריות קונספירציה ופוגמות, בין היתר, במלחמה בקורונה ובמבצע החיסונים, הפתרון הוא לצמצם את חוסר הוודאות ביצירת עוגנים, מוסדות וגופים מהימנים וממלכתיים שזוכים לאמון הציבור, שבעת בלבול יכול להטות אזניו אליהם. מדובר בתהליך ארוך במסגרתו מוסדות מדינה ומשרדים מיניסטריאליים והעומדים בראשם מבינים את גודל השעה, פוסקים מתהליכי הפוליטיזציה שפושעים בכל חלקה טובה, ובעודם עומדים מול הציבור בוררים מילותיהם בממלכתיות ונזהרים לא להטעותו, גם במחיר תשובה שאינה תמיד מניחה את הדעת - "אני לא יודע/ת". 

דוגמאות חיוביות הם בצלאל סמוטריץ' כשר התחבורה ויועז הנדל כשר התקשורת. הם פעלו נמרצות לטובת התועלת הכללית וכשנשאלו על פועלם במשרד עליו הם אמונים סיפקו תשובות ענייניות ונתונים קשיחים. הציבור מימין ומשמאל משווע ליציבות, הן שלטונית והן תודעתית, משווע למנהיגים לשאת אליהם עיניים בשעה הקשה. השינוי צריך להתחיל בהם ברמה ההתנהגותית, ולכן על כל משרת ציבור בכלל ונבחר ציבור בפרט להפנים ולהבין – לא נשכח ולא נסלח על כל שקר, הפרה ועברה על החוק. זה לא אישי, זה תודעתי.