אנחנו רואים יעילות מדהימה בחיסונים, אך אנחנו עדיין לא בחסינות עדר

אנחנו רואים יעילות מדהימה בחיסונים. שיעור התחלואה בקרב האנשים שקיבלו שתי מנות הוא מאוד נמוך, וגם אם הם חולים – ברוב המכריע של המקרים מדובר בנשאות א־סימפטומטית, שמתגלה במקרה, או במחלה מאוד קלה שחולפת מהר.

יש לדבר הזה שלוש השפעות מרכזיות. הראשונה היא על קבוצות הסיכון. אנחנו רואים בגל האחרון עם הווריאנט הבריטי, שהאנשים שחולים הם יותר צעירים ולא בקבוצות הסיכון. יכול להיות שעדיין התמותה בקרב הצעירים היא לא כמו אצל המבוגרים, אבל עדיין אנחנו רואים אנשים צעירים שמגיעים להנשמה ולאקמו.

ההשפעה השנייה היא שכשיש פחות אנשים חולים אז יש פחות הדבקות. אנחנו עדיין לא במצב של חסינות עדר שבו המעט שלא מחוסנים מוגנים על ידי הרוב המחוסן, אבל אנחנו בתחילתו של תהליך הורדת מספר ההדבקות. עוד לא רואים את זה, אבל אנחנו עושים את הצעדים הראשונים להגיע לשם.

ההשפעה השלישית היא שככל שפחות מהנגיף מסתובב באוכלוסייה, אז הוא פחות משתכפל, פחות נעשות טעויות בשכפול - ולכן נוצרות פחות מוטציות. כך שאנחנו גם מבטחים את העתיד.

אז למה בכל זאת ה־R עולה? קודם כל, כי לא מספיק אנשים התחסנו, ובמקביל – הנגיף השתכלל ומדביק כעת גם קבוצות כמו ילדים ונוער, שקודם לכן לא סבלו מהנגיף. דבר שני, הציבור התעייף והתייאש והוא לא ממושמע. אנחנו עדיין לא נמצאים במקום שבו אפשר להסיר כל רסן. ראינו מה קרה בפורים. כשאנשים עושים חגיגות ולא שומרים על הריחוק החברתי, אז כמובן שאנחנו רואים יותר הדבקות.

יש חשש מאוד גדול בציבור, ואני יודעת שיש אנשים שאומרים – מה הטעם להתחסן אם החיסון לא יעיל בפני המוטציות? לגבי הווריאנט הבריטי, ששולט כרגע בישראל – החיסון מאוד יעיל. דבר שני, אף שאנחנו יודעים שיכול להיות שיש הגנה נמוכה יותר נגד וריאנטים אחרים – זה לא מצב של הכל או כלום. אף שהמידע הזה מאוד ראשוני, אנחנו מניחים שגם אם ההגנה הזו היא לא מלאה, לפחות תהיה הגנה חלקית מפני תחלואה קשה ותמותה, ובסוף זו המטרה של החיסון. 

הכותבת היא מנהלת היחידה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי וולפסון