הסתכלות היסטורית על התנהגות אוכלוסייה בעתות משבר, מגלה כי שיעור הילודה מושפע מהתרחשותם של אירועים שונים. בשנות מלחמה, מתחזק בקרב אנשים רבים יצר הקיום. האיום גורם להתכנסות בתוך המשפחה הקרובה ומעורר את הרצון לחזק את המשפחה ולהקים את הדור הבא, לייצר המשכיות. כך גם קרה למשל בשנים הראשונות להקמת המדינה. בהמשך, בעקבות מלחמת ששת הימים, שוב חלה עלייה בשיעור הילודה.
גם התפרצות נגיף קורונה הייתה אמורה להוביל לפי ההערכות לגל של הגברת הילודה. אולם נתונים אשר נאספו לאחרונה על ידי סוכנות בלומברג מעידים דווקא על ירידה חדה שחלה בשיעור הילודה ברחבי העולם כולו. מדוע? השפעות נגיף קורונה ניכרות בכל תחומי החיים. משפחות חוו בסגרים עומס אשר נבע מהעובדה שכל בני המשפחה שהו זמן ממושך ביחד. בעקבות כך הורים פחות הגשימו את עצמם ומצאו את עצמם מתווכים בין מערכת החינוך לבין בית הספר.
מחקרים אשר נערכו בתקופת הקורונה מצאו כי חלה ירידה בכמות גילויי החיבה של הורים כלפי ילדיהם. אפשר לשער כי השהות הממושכת של הורים עם ילדיהם גרמה לכך. ככל הנראה, חוויות מצטברות אלה של עומס בקרב הורים השפיעו על הרצון להגדיל את המשפחה.
בנוסף, לקורונה כידוע היו גם השפעות כלכליות – יציאה לחל”ת, ירידה בהכנסות של בני הזוג ואבטלה, שגם הן משפיעות על הרצון להביא ילד נוסף לעולם.
לבסוף, גם תפיסת עולם אופטימית, המאמינה ביכולת של האדם להתמודד עם משברים ולצאת מהם, משפיעה על החלטה להגדיל את המשפחה. האמונה שהמשבר הוא בר חלוף וכי יהיה שינוי לטובה עשויה להשפיע על הרצון לשמר את ההמשכיות של המשפחה. אנו נמצאים בימים אשר מסמנים יציאה מהמשבר ושיבה הדרגתית לתפקוד ביותר ויותר מסגרות חיים. נותר רק לבחון כיצד מגמה זו תשפיע על שיעור הילודה.
הכותבת היא מדריכת הורים מטעם מכון אדלר