בכל סבב בחירות אנו מצביעים למפלגה בהנחה שראש המפלגה הגדולה ביותר הוא זה שיהיה ראש הממשלה. אלא שמאז פרסום תוצאות הבחירות האחרונות עולות כל מיני אופציות שבחלקן לא ראש המפלגה הגדולה הוא זה שיהיה ראש הממשלה. החוק מאפשר את זה, אבל האם זה דמוקרטי?
אחד מכל ארבעה מהמצביעים הצביע ליכוד, אחד מכל ארבעה הצביע עבור נתניהו לראשות הממשלה. זו דמוקרטיה, לא תמיד הדעה שלנו היא הדעה הקובעת. העובדות פשוטות, הליכוד קיבל 30 מנדטים. לפיד קיבל 17, גנץ – 8, בנט - 7 וסער - 6. בכל סקר לפני הבחירות נתניהו הוביל בהרבה על שאר המועמדים כמתאים ביותר לתפקיד ראש הממשלה. אני כבר שומעת את חלקכם קופצים ואומרים: הליכוד הפסיד, והרוב לא רוצה את נתניהו. אבל הרוב גם לא בחר במישהו אחר. בכל ממשלות ישראל, כל ראש ממשלה נאלץ להרכיב קואליציה ולהישען עליה, כלומר הוא לא קיבל 61 מנדטים בקלפי; הוא לא קיבל רוב.
לבקש מנשיא המדינה ללכת נגד רצון העם זה אנטי־דמוקרטי. זה גם לא דמוקרטי שראש מפלגה שקיבל שבעה מנדטים יהיה ראש ממשלה, למרות שהחוק בישראל מאפשר זאת. בישראל אנחנו לא בוחרים אלקטורים שיבחרו עבורנו את ראש הממשלה. אף שבארצות הברית זו השיטה, האלקטורים לא יעזו לבחור אחרת ממה שהמדינות בחרו.
חלקכם קופצים ואומרים: אבל ראש ממשלה שנאשם בפלילים זה כן מוסרי? התשובה שלי היא: לא, אבל החוק מאפשר את זה. בכל מקרה זה לא מכשיר את הניסיון להמליך ראש ממשלה שלא בחרנו בו. הכנסת הייתה צריכה לחוקק חוק שלא יאפשר אנומליה כזו. במקום זה, חברי הכנסת ממשיכים לעוות את הדמוקרטיה בישראל וטוענים שהם מצילים אותה.