בפתיחת המשפט טענה המדינה, באמצעות עו"ד ליאת בן ארי, את דברי הפתיחה למשפט. בדרך כלל, בדברי פתיחה של הפרקליטות אמורה זו להציג את עיקרי ההליך ודרך ניהול המשפט העתידי, זאת על מנת לעשות סדר לבית המשפט בטרם יתחיל לראות בפניו את חלקי הפאזל.
חשוב להבין כי בית המשפט לא אמור לדעת דבר טרם ההליך ולא אמור להיות חשוף לראיות כלשהן טרם הגיעו לפתחו, זאת מחשש להשפעה על ההליך בצורה זו או אחרת. ברור לגמרי כי במשפט זה הדבר הוא בבחינת הבלתי אפשרי בעליל, זאת לאור הסיקור הנרחב של שלל הראיות והעדים משל חודשים עוד טרם נכנסו בשעריו של בית המשפט.
התובעת בתיק זה בחרה לפתוח את טיעוני המדינה באופן לא שגרתי כאשר בראשית דבריה הפנתה להכרעה בערעור הפלילי של הנשיא לשעבר קצב, אשר הורשע כידוע בעבירות מין חמורות. לכאורה נדמה כי התובעת הפנתה דווקא לתיק זה ברצונה להדגיש בפני בית המשפט, ויש יאמרו שלא רק, את השוויון בפני החוק אשר חל על כל אדם בלי הבחנת מעמד.
אבל, לא בטוח שהיה כל צורך "להזכיר" להרכב השופטים את הידוע והברור מאליו בנוגע לשוויון בפני החוק, והרי עסקינן בשופטים מנוסים ביותר ומקצועיים שלא דרושה להם כל "תזכורת" בנוגע לכלל בסיסי זה. אם כך, מדוע בחרה בכל זאת באת כוח המדינה לבחור לפתוח את הטיעון דווקא בהפניה לתיק קצב?
ניתן לסבור שהתזכורת וההפניה דווקא לתיק קצב, מקפלת בתוכה סבטקסט של הרשעה ומאסר בפועל, זאת כרמז לדרישות המדינה לעתיד לבוא ובמידה ותהא הרשעה ויש אף שיאמרו, כעמדת פתיחה למו"מ עתידי להסדר טיעון, במידה ויהא כזה. לאחר מכן המשיכה עו"ד בן ארי לתת דגשים לאישומים והסברים למהלך המשפט העתיד לבוא.
ואולם, ברור לגמרי שהרשעות בפלילים אינן מגיעות מדברי פתיחה, מנומקים ומלומדים ככל שיהיו, אלא בהגשת ראיות קבילות ובעלות משקל מצטבר שאינו מותיר כל ספק סביר ביחס להרשעת נאשם.
ראשית עדותו של אילן ישועה, מי שהיה העורך הראשי של וואלה, נראית לכאורה מבטיחה עבור התביעה, ואולם אם בוחנים אותה ומדקדקים בה בעין משפטית, עדיין קשה למצוא חוטים מקשרים להוראות ההפעלה שלכאורה הגיעו מאת ראש הממשלה נתניהו כפי טענת הפרקליטות.
ניתן לומר כבר עתה כי ארוכה הדרך להרשעת הנאשמים בתיקי האלפים וברור כי ההתפתחויות יכולות להוביל למסקנות אד-הוק משני צדי המתרס במהלך ניהול התיקים ושמיעת העדים.
הכותב הינו עורך דין.
