בסתיו האחרון החלו שיחות בין ישראל ללבנון כדי להגיע לתיחום הגבול הימי ביניהן ולחלק את שטח המריבה לשביעות הרצון של שתיהן. הייתה אז אופטימיות לא מוגזמת. השיחות התחילו על בסיס המסמכים שכל צד העביר לאו”ם. האמריקאים נרתמו למשימה. הדיונים נסובו סביב שטח של 860 קמ”ר.
האמריקאים, בעזרת השגריר פרדריק הוף, הציעו ש־55% מהשטח ילכו ללבנון ואילו החלק הנותר - 45% - לישראל. פקידים אמריקאים אמרו שהם התייחסו לשתי המדינות כאילו ישראל היא ארצות הברית ואילו לבנון – מקסיקו, ולכן נתנו חלק גדול יותר ללבנון. ישראל נטתה לקבל את החלוקה ולסיים את המחלוקת.
אלא שפטפטת מיותרת אצלנו מתוך הדיונים גררה פטפטת מיותרת מצד לבנון, וזה הביא את ארצות הברית להשעות את השיחות. לבנון לא בזבזה זמן, ולאחרונה דרשה להוסיף עוד 1,430 קמ”ר לתביעתה המקורית בטענה שהתוספת היא על פי החוק הבינלאומי ומסמכים בינלאומיים.
ההתגרות הלבנונית היא לא במקומה ועלולה להוריד לטמיון כל אפשרות להסדר בין שתי המדינות. אם יושג הסכם, על בסיס שיחות הסתיו, לבנון תיהנה מהכנסות נאותות מניצול הגז הימי שבשטחה, שיעזרו לה להתגבר על המשבר הכלכלי המעמיד אותה על עברי פי פחת. במקביל, ישראל תוכל להפעיל במלוא הקיטור את שדה ״כריש״. אם לא ייחתם הסכם, לבנון לא תזכה בהכנסות כספיות וישראל תפעיל את השדה בלי להתחשב בעמדת לבנון.
לבנון המודעת ליתרון של ישראל רוצה לפנות לאו”ם כבר עכשיו כדי לשנות את מתווה הדיונים ולהוסיף את 1,430 הקמ”ר למחלוקת. לבנון מאמינה שבמקרה כזה חברות ההפקה, שישראל חתמה איתן הסכמים, יבקשו שלא להתחיל להפיק גז בשטח המריבה עד ליישוב המחלוקת עם לבנון. זו תקוות לבנון, וזה חששה של ישראל.
הלבנונים הכינו נוסח של השינוי הדרוש, שעליו חתומים בכירים במדינה, והוא זכה לתמיכת הצבא, הכוחות הנוצרים, חיזבאללה ושאר הכוחות הפוליטיים. רק הנשיא מישל עאון מסרב לחתום על התיקון בטענה שהעברת התיקון לאו”ם תשים קץ סופית לדיונים עם ישראל, והיא תממש את כוונותיה להפיק את הגז משדה "כריש" בלי להמתין להסדר.
לאחרונה שיגרו האמריקאים בדחיפות את דיוויד הייל, תת־מזכיר המדינה, כדי להחזיר את לבנון אל שולחן הדיונים על פי המתכונת שנקבעה, כלומר בלי התוספת שלבנון דורשת. על פניו נראה שמשימת הייל לא צלחה. העוגן היחיד שנותר הוא שהנשיא עאון ימשיך בסירובו. זו משימה שתחשוף אותו לביקורת פנימית כמעט מקיר אל קיר. השמועה אומרת שהנשיא ייקח על עצמו את הסיכון אם ארצות הברית תבטל את הסנקציות נגד אישים לבנונים, ובתוכם חתנו, ג׳ובראן בסיל, הלא אהוד. הייל בודק זאת בוושינגטון.
לישראל יש עניין לסיים את הפרשה. היא לא יכולה לקבל את התביעה הלבנונית הנוספת כי תצטרך לוותר על שדה "כריש". פעולה משולבת עשויה להועיל. מצד אחד, לשמור על דממה אצלנו ולתת לאמריקאים לטפל בנושא מול לבנון. ומצד שני, להביע לפני האמריקאים את נכונותנו לדחות בחודשים ספורים בלבד את תחילת הפקת הגז מ"כריש". כך תינתן לנשיא לבנון ארכה לעשות סדר בארצו. ישראל לא תוכל לשנות את הפרמטרים לדיונים שעליהם הוסכם רק בגלל גחמותיה של לבנון.