הר הבית הוא חבית חומר נפץ שאינה מטופלת כנדרש

בכל פעם שמתרחשים אירועים חריגים בהר הבית, אנחנו מתחילים לשאול את עצמנו מה קרה הפעם ומדוע? אנחנו מנסים לחפש סיבות בחילופי הממשלות אצלנו או בתפקוד המשטרה וכד’. אולם, אירועי הימים האחרונים, המתרחשים על הר הבית בפרט וברחבי ירושלים והגדר ברצועת עזה, אינם אירוע חד־פעמי או פתאומי המתרחש מסיבה מסוימת.

הר הבית הוא חבית חומר נפץ המונחת לפתחינו כבר שנים ארוכות ואינה מטופלת כנדרש. במקום לקבל החלטות אסטרטגיות ופוליטיות חשובות והיסטוריות, משאירים מנהיגינו את הזירה למפקדי הרחוב של משטרת ישראל. ככה קל יותר להימלט מאחריות ולהטילה על אחרים. יש לציין כי דווקא המשטרה פועלת היטב בימים האחרונים תחת הלחץ הרב המופעל עליה. בצורך שלה לאזן בין הפגנת שליטה וריבונות על ההר לבין הרצון להימנע מפגיעה קשה במתפרעים, היא מצליחה במשימתה עד כה.

בתוך הר הבית ומסביבו פועלים אינסוף ארגונים ופעילים אסלאמיים קיצוניים לאורך כל השנים במטרה לעורר התפרעויות וללבות את האש. מבחינתם, קיומנו כאן אינו לגיטימי, ירושלים אינה בירת ישראל והר הבית הוא אך ורק מוסלמי. ובקלחת הזו ולצדה פועלים עוד שורה של כוחות וגורמים. חמאס, המעוניין להטביע חותם ולהראות את כוחו על רקע אנרכיית הבחירות ברשות הפלסטינית; התנועה האסלאמית בישראל, הפלג הצפוני ועשרות עמותות הקשורות אליו הנלחמות על שליטתן בהר; טורקיה וקטאר, המממנות את המאבק; הווקף והממשל הירדני, המעוניינים להיתפס בעיני העולם המוסלמי כשומרי הסף של קדושת האסלאם; הרשות הפלסטינית הקורסת, שזקוקה לחיזוק התמיכה בה עקב היחלשות ממשל אבו מאזן וקריסתו; ומשפחות ואנשי דת מאזור חברון הקשורים לממשל הירדני מחד ולתנועת האחים המוסלמים מאידך, המעוניינים לסלק את ישראל מירושלים ולהשיב לה את השליטה בהר הבית. כולם נלחמים כאן במאבקי כוח, שתכליתם להשיג שליטה על ההר, לקבוע עובדות ולהחליש את הצד השני, בין אם הוא פלסטיני, ירדני, מוסלמי או יהודי.

הפתיל הזה שעל חבית הנפץ בוער כל הזמן על אש נמוכה - אלא שאיש לא עושה דבר כדי לכבותו. אין מדיניות, אין אסטרטגיה, אין פעולה נחושה, אין הצהרות ממשלתיות ברורות. ובמקום שבו החלשים שותקים, הצועקים מתחזקים. הנרטיב השולט בעולם המוסלמי הוא כי “אל־אקצא בסכנה” מידי ישראל או שהסטטוס קוו מופר על ידה. אך אצלנו, איש לא קם וטוען אחרת. אף מנהיג לא קובע עובדות ומצהיר הצהרות. אנחנו רק מכבים שריפות.

אין לנו במה להתבייש. ירושלים היא בירת ישראל הנצחית, הר הבית בידינו ותחת ריבונות ישראל, הגם שהוא קדוש לכל הדתות ולאסלאם עקב קיום המסגדים עליו. על ישראל לשמור על קדושת המקום לכל הדתות ובמקביל להפגין משילות, שליטה וריבונות נחושה על כל ההר. אחרת, האינתיפאדה הבאה כבר לפתחנו.

הכותב הוא סגן ראש אגף לשעבר בשב״כ ויו״ר מועצת העם החדשה