בתוך שש שנים מספר הנרצחים בחברה הערבית יותר מהכפיל את עצמו. בשנה האחרונה נרשמה עלייה של 22%, והעתיד לא מבשר טובות.
משבר הקורונה, שיעור האבטלה הגבוה והשבתת מערכת החינוך רק יעלו את שיעור הפשיעה. כשמוסיפים לנתונים את כמויות הנשק הלא חוקי המוחזק במגזר - על פי גורמי ביטחון כ־90% מכלל הנשק הלא חוקי במדינה - הרי שבקרוב מאוד המצב ייצא מכלל שליטה, אם אנחנו לא שם כבר עכשיו.
את ההידרדרות המהירה ראינו במהומות במבצע שומר החומות. המשטרה נראית חסרת אונים, אבל בהחלט יש מה לעשות.
בתחילת שנות ה־90 חלה ירידה חדה בשיעור הפשיעה האלימה בניו יורק. על פי תיאוריית "החלונות השבורים" של הקרימינולוגים ווילסון וקלינג ב־1982, אלימות היא תוצאה של אי־סדר: אם חלון אחד נשבר, מהר מאוד יישבר חלון נוסף.
במקום שבו יש שני חלונות שבורים אנשים יתחילו לזרוק זבל. במקום שבו יש שני חלונות שבורים וזבל, אנשים יתחילו לקלל, ולבסוף להשתמש באלימות פיזית. כדי למגר את הפשיעה, יש לתקן את החלון השבור הראשון.
וויליאם ברטון, מפכ"ל המשטרה שמונה על ידי ראש עיריית ניו יורק רודי ג'וליאני, נקט מדיניות שהתבססה על תיאוריית "החלונות השבורים", שעל פיה אם נסבול עבירה קלה, העבריין יקבל את המסר שניתן להצית את המבנה כולו.
ברטון הנהיג אפס סובלנות לעבירות קלות (למשל, קפיצה מעל שער תחנת הרכבת התחתית או הטלת שתן ברחוב). ב־1984 מונה רוברט גאן למנהל הרכבת התחתית בניו יורק, שהייתה בזמנו אחת מערי הפשע המרכזיות בארה"ב.
בניגוד לקודמיו, הוא לא ביקש לטפל במקרי האונס, התקיפות המיניות, האלימות והרצח, אלא החליט לנקות את הרכבת התחתית מגרפיטי.
וכך, לאורך תקופה ארוכה, צוותים של הרכבת צבעו את הקרונות ביום. בלילה היו מגיעים צעירים ומרססים שוב. גאן לא התעמת איתם. בבוקר שוב שלח צוותים לצבוע את הקרונות. זה לקח לו שש שנים, אבל בסוף הוונדליסטים התייאשו.
החל משנות ה־90 נרשמה בניו יורק ירידה משמעותית של כ־80% במקרי הפשע הקשים. בשנים שלאחר מכן נעשו פעולות נוספות בזירות פשע אחרות בניו יורק כמו אוטובוסים, פארקים ציבוריים וכו'.
# # #
עקרונות אלו עמדו גם בבסיס התפיסה שמיגרה את האלימות בכדורגל האנגלי, שאופיין עד תחילת שנות ה־90 באלימות רבה שנגרמה על ידי קבוצות אוהדים שכונו חוליגנים.
בניגוד לוועדות קודמות, ועדת טיילור שהתכנסה לאחר אסון הילסבורו, שבו נמחצו למוות 96 אוהדים, ייחסה חשיבות רבה למצבם הפיזי של האצטדיונים, וקישרה בין התשתיות להתנהגות האוהדים.
כי במקום שבו אדם מפשיל את מכנסיו בפומבי כדי לעשות את צרכיו הבסיסיים, סביר שייקח אבן ויזרוק על השופט. ועדת טיילור חייבה את קבוצות הליגה האנגלית לבנות ולשפץ את האצטדיונים כך שיספקו את כל צורכי האוהד ויהיו נעימים, נקיים ותרבותיים. האלימות הפכה לנדירה בכדורגל האנגלי, שכיום מכניס יותר כסף מכל ליגה אחרת.
גם הפסיכולוג פיליפ זימברדו החליט לבחון את תיאוריית "החלונות השבורים", כשהחנה רכב ללא לוחית רישוי ומכסה מנוע פתוח ברובע ברונקס, שנחשבה לשכונת עוני מוזנחת ובעלת אחוז פשיעה גבוה.
במקביל הוא החנה רכב זהה בשכונה בפאלו אלטו בקליפורניה, שכונה אמידה עם אחוזי פשיעה נמוכים. המכונית בברונקס הותקפה על ידי ונדלים תוך עשר דקות, ותוך 24 שעות נופצו החלונות, הוסרו כל החלקים, הריפוד נקרע וילדים החלו להשתמש במכונית כבמגרש משחקים.
המכונית בפאלו אלטו חנתה באין מפריע יותר משבוע, אז ניפץ זימברדו בפטיש חלק מהרכב, ותוך זמן קצר חברו אליו עוברי אורח. תוך מספר שעות המכונית הייתה הפוכה והרוסה לחלוטין.
המסקנה היא שפשיעה תופיע בכל מקום מרגע שאיסורים חברתיים, תחושת הכבוד ההדדי והמחויבות החברתית נשברים על ידי מעשים שנראים כאיתות שלאיש לא אכפת. ממה שמתחיל בנכס שננטש, עשבים, חלונות שבורים, לא מן הנמנע שתפרח פשיעה רצינית. התושבים ישנו את ההתנהגות שלהם בהתאם. הם ילכו ברחוב לעתים רחוקות יותר בשתיקה ובצעד מהיר, לא מתערבים בנעשה. אזור כזה פגיע לפלישת פשיעה.
# # #
"המערב הפרוע" קם מחדש לתחייה ביישובי המגזר הערבי, בקרב היישובים הבדואיים בדרום וגם בכמה מהיישובים הדרוזים בצפון. על פי משטרת ישראל, זוהי ממלכת ארגוני הפשע חרירי, אבו לטיף, עראר, כראג'ה, ג'ארושי, אבו אלקיעאן ואלערייש. האלימות והפשע שברו את כל השיאים, ומאפילים בסדרי גודל אפילו על הרשות הפלסטינית.
המשטרה ומקבלי ההחלטות יטענו בתגובה לנתונים ולאשמות שהוקמו ועדות לטיפול בבעיה, אך התוצאות בשטח אינן נראות. לעומת זאת, בעין בלתי מזוינת אפשר לראות את חייליהם של ארגוני הפשיעה פועלים לאור יום ללא כל חשש.
"נוירו ארכיטקטורה" הוא תחום שבוחן את האופן שבו עיצוב ותכנון הסביבה משפיע על הבריאות הנפשית, הפיזית והרגשית של הסובבים אותנו. הרעיון העומד בבסיסו הוא שאם נדע לעצב סביבה המותאמת באופן אופטימלי לצרכים הפסיכולוגיים של עובדים, תושבים או צרכנים, נוכל לשפר באופן משמעותי את החוויה שלהם, את מה שנזכור ממנה, ולכן גם את הרווחה הפסיכולוגית שלנו.
דוגמה נהדרת לכך היא ההשפעה שיש לאי במטבח על הקשרים בין בני המשפחה ועל טיב האינטראקציות ביניהם. אי נהפך בשנים האחרונות לפריט חובה במטבחים, אך מעבר לאלמנט העיצובי שלו, יש לו השפעות מרחיקות לכת על איכות החיים.
צורתו הייחודית מזמינה אנשים להתיישב לידו, ולכן הוא מעודד אינטראקציה שלא בהכרח הייתה מתרחשת בלעדיו. בזמן שאחד המארחים עסוק בהכנות אחרונות במטבח, במקום לעמוד לידו בחוסר מעש או לחכות בסלון, אנשים נוטים להתיישב בנוחות עם כוס יין ליד האי שבמטבח.
יש באפשרותנו לעצב סביבות המספקות מענה לצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים שלנו, ואף ממגרות אלימות, סביבות שמקדמות סובלנות, רווחה ומשרות רגיעה, בין שזה ביה"ס, שעיצובו ממקסם את פוטנציאל הלמידה, ובין שאלה חדרי מיון המפחיתים לחץ וחרדה.
אם נרצה ליישם את תיאוריית "החלונות השבורים" למיגור הפשיעה בחברה הערבית, כדאי להתחיל מההזנחה הפושעת של הכפרים, של התשתיות והמבנים.
יש להבין שהאלימות אינה מסתכמת באקט הפיזי עצמו ולכן לפקח על כלי נשק אן להעניש משפחות פשע לא יעזור. אלימות היא גישה לפתרון בעיות, וכדי למגר אלימות יש לשנות גישה זו מהיסוד. השינוי צריך להיות שינוי מנטאלי.
כאשר רוצים לחולל שינוי מנטאלי, יש להתחיל בגילאים הצעירים. כאשר בתי הספר, הכיתות והמבנים מוזנחים ורעועים, זה מעביר מסר לתלמידים. מסר על המסוגלות שלהם, על היכולות שלהם, ומשקף להם את ערכם ומה הם שווים בעיני המדינה שמזניחה אותם.
מצד שני, כאשר לומדים במבנים חדישים, בלי שום קשר לתכנים, חומר הלימוד או איכות ההוראה, נוצרת אווירה לימודית שונה ומפרה. אך לא מדובר רק בבתי ספר, זה ממשיך באופן שבו נראים המבנים הציבוריים, התשתיות, בתי המגורים הצפופים הבנויים אחד על השני, כל אלו יוצרים סביבה אלימה ולא סובלנית.
ההבנות הפסיכולוגיות שהצטברו מאפשרות לתכנן את הסביבה באופן שישפיע על ההתנהגות שלנו. נראה שבהקשר האלימות בחברה הערבית ניסינו כבר כמעט הכל. מה יש לנו להפסיד?
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, המרכז הבינתחומי הרצליה
[email protected]