"טאקוו־מה?" כנראה הייתה התגובה ברוב הבתים בישראל שלשום, עם ההכרזה על זכייתה של אבישג סמברג במדליית הארד באולימפיאדת טוקיו. שעה מאוחר יותר כבר נרשמה עלייה של מאות אחוזים בחיפושי המילה בגוגל. כעת נשאלת השאלה: עד כמה תתרום הזכייה הזו לפריחת הענף בישראל?
"במדינה שלנו, אם אין לך מדליה אולימפית בענף מסוים, לא שומעים עליך", אומר נמרוד קרביצקי, בן 22 מרמלה, אלוף ישראל וסגן אלוף אירופה בטאקוונדו לשנת 2020 ובן זוגה של סמברג בשנתיים האחרונות. "טאקוונדו זה לא ספורט ששומעים עליו בארץ. אין לנו מספיק חשיפה. הג'ודו והשיט הם מעצמות, בין היתר כי יש להם מדליות אולימפיות. אבישג הביאה מדליה, ופתאום כולם שואלים ושומעים, אבל היא גם אלופת אירופה בענף לשנת 2020, ואני סגן אלוף אירופה, ועל זה אף אחד לא שומע".
יש תחושה שהענף הזה הפך כעת מאנונימי למאוד מסקרן?
"לגמרי. זה מטורף. אבישג עשתה היסטוריה לענף לעצמו, וזה לא מובן מאליו שהיא פתאום מדליסטית. זה שנים על שנים של עבודה קשה. אנחנו לא רגילים לבאזז התקשורתי הזה, אבל מבינים שזה חלק מהעניין, ועכשיו כולם יודעים מי זאת אבישג ומה זה טאקוונדו. זה יעשה טוב לענף שמתקיים בכל הארץ, אבל לא מאוד מפותח. אני מאמין שכל ילד או ילדה ירצו עכשיו להיות אבישג סמברג. זה יוביל לתוצאות והישגים בעתיד".
טאקוונדו היא אמנות לחימה קוריאנית שמתבססת בעיקר על כוח שנוצר כתוצאה מתנופה של מסת הגוף ומתנועת האגן ושמה דגש פחוּת על כוח ישיר. הענף הגיע לישראל בשנת 1978 על ידי מישל מדר, עולה חדש מצרפת שלמד אצל מאסטר קוריאני וחלם להדביק את הישראלים בספורט. מדר הקים מועדון ברחביה בירושלים, ובהמשך ייסד בשנת 1980 את ההתאחדות הישראלית לטאקוונדו. בשנת 1982 הוכרה ההתאחדות על ידי הוועד האולימפי. בשנת 1990 יצאה לראשונה משלחת ישראלית להשתתף באליפות העולם. מאז הביאו הספורטאים בענף הישגים מכובדים באליפויות אירופה ובתחרויות בינלאומיות.
"הלוואי שישמעו ויכירו את הטאקוונדו כמו כדורגל", מוסיף קרביצקי. "אנשים שואלים מה זה טאקוונדו, ואז מגיעות תגובות של: 'זה בעצם קראטה'. עכשיו אולי יבינו שזה ענף יפה ומתוחכם. יש המון ספורטאים מוכשרים עם פוטנציאל למדליה, וחשוב שהמדינה והגופים הממונים ישקיעו גם בתקציב. אתה חייב להיות תותח ולהיכנס לוועד האולימפי כדי לזכות לתקצוב, אחרת כל העלויות עליך, ואני מקווה שזה ישתנה".
אופוריה מטורפת
"קמנו הבוקר לאמן כרגיל, הבוגרים קיבלו קצת מנוחה, אבל הילדים והנוער צריכים להתאמן כדי להגיע לפחות לכיוון של ההישגים של אבישג", אומר מרק ברגינסקי, 35, מאמן בנבחרת ישראל בטאקוונדו. "הענף מחולק למועדונים, ויש מאמנים ומדריכים לקבוצות גיל בנפרד. הנבחרת מאמינה באימון משותף של נוער ביחד עם ספורטאים בכירים כמו אבישג, שילמדו ממנה ויראו מה זה להגיע לפסגות הכי גבוהות. לכן מתקיימים אימונים משותפים. כשילד מקבל דוגמה מספורטאי גדול, שמתקן ומלמד אותו, זה מעניק המון כוח, גורם לו לחשוב שזה לא חלום ושהוא מסוגל, ומשפר אצלו יכולות פיזיות ומנטליות. אבישג ונמרוד משקיעים ונותנים המון מעצמם עבור הילדים. הילדים בענף היו בהתלהבות עצומה, הרי רק לפני שבוע אבישג התאמנה איתם והנה היא על הפודיום".
ואיך היו התגובות בבוקר שאחרי?
"היה טירוף. אנשים שלא דיברתי איתם שנים שלחו הודעות וברכות, כולם באופוריה מטורפת. אנחנו, המאמנים, ידענו תמיד שזה רק עניין של זמן עד שזה יקרה. אתמול פתחתי את האימון ואמרתי שכל אחד צריך להבין שהוא יכול להגיע לרמות הכי גבוהות ולעמוד בפודיום באולימפיאדה, וזה לא חלום בלתי מושג. הענף הגיע לתודעה סוף־סוף".
בענף מקווים שהזכייה של סמברג במדליה תעשה לענף את מה שעשו לענף הג'ודו הזכיות של יעל ארד במדליית הכסף ושל אורן סמדג'ה במדליית הארד באולימפיאדת ברצלונה ב־1992. "גם הג'ודו היה אנונימי פעם, וגם גלישה וקיאקים", אומר ברגינסקי. "אנחנו מדינה שניזונה מהישגים ובטוח שעכשיו כולם יכירו את הענף וההישגים ימשיכו להגיע. בטאקוונדו יש צורך בחוסן מנטלי, השקעה והקרבה, לפתח יכולות אתלטיות, גמישות, והמון משמעת עצמית ומקצועית. אני מאמין שנראה עכשיו התנפלות ומקווה שיגיעו ילדים, וכך יהיה יותר קל לייצר אלופים ברמה גבוהה. גם כיום יש בני נוער מבטיחים בעלי הישגים, אבל עוד לא ברמה של אולימפיאדה. אני מאמין שלפריז כבר נגיע עם נבחרת חזקה מאוד".
על קירות מרכז האימונים של הנבחרת ברמלה תלוי שלט ענק שקשה לפספס, ועליו תמונות הספורטאיות המובילות בענף, בהן סמברג כמובן. "בכללי בנות פחות באות לספורט, ואצלנו האחוזים הם יחסית גבוהים, 40%־60% בנות, ורוב ההישגים שלנו בענף הם של נשים", אומרת נועה שמידע, מנכ"לית ההתאחדות הישראלית לטאקוונדו, שזכתה במקום השני באליפות העולם לנוער ב־1998. "בג'ודו יש המון כוח פיזי ואצלנו דווקא יש אתלטיות ובעיטות בסיבוב, כמו בסרטי ג'קי צ'אן. צריך יכולת מטורפת לשלוט על הגוף".
"הבנות קיבלו עכשיו זריקת אנרגיה מטורפת", מוסיף ברגינסקי. "לצערי חסרות נשים בספורט הישראלי ואני מאוד מקווה שזה ישתנה. אומנם בענף הזה יש בעיטות לגוף ולראש ויש פציעות, אבל גם בריקוד יש פציעות. זה ענף שמתאים לנשים וגברים. הנה, ילדה בת 19 על הפודיום באולימפיאדה והכל בסדר".
מאפשר לחלום
כיום מונה הענף, שלו כמה מועדונים ברחבי הארץ, כ־10,000 מתאמנים. רוב העוסקים בענף לא הופתעו בכלל מההישג של סמברג. "אנחנו ענף שונה מהג'ודו, גם קטן יותר מבחינת הכמות, אבל מבחינת תודעה וחשיפה וההזדמנות עכשיו לגדול ולהשפיע – אני מאמינה שזה יעשה דברים דומים למה שקרה בג'ודו", אומרת שמידע. "אפשר ללמוד ממה שהיה שם. יעל ארד בעצם הכניסה לתודעה שהנה יש לנו ספורט אולימפי שמייצגת אותו אמנית לחימה ואישה, וזה השפיע גם על הילדות. אני הייתי ילדה כשהיא הביאה מדליה, וכששמעתי שהטאקוונדו נכנס כמקצוע אולימפי סביב 1996, סימנתי את זה כמטרה. עד אותו רגע לא חשבתי על זה בכלל. אז זה מאפשר לחלום ומעניק כוח, קודם כל ברמה התודעתית בכלל. אבישג עצמה היא הפרזנטורית הכי טובה שיכולנו לבקש. היא מייצגת אותנו נפלא, מציגה ערכים של נחישות והתמדה ואמונה והעצמה".
שמידע מצדה מתאמנת מגיל 6 וסוגרת כבר 33 שנה בתחום. "החזון שלי זה להגיע לפריסה רחבה", היא אומרת. "היום אנחנו ממוקדים בעיקר באזור המרכז, ויש אזורים שבהם אין מועדונים בכלל. היינו רוצים להתפרס דרומה וצפונה. בחיפה ובבאר שבע יש מועדון קטן, וגם שם עלינו לדאוג לפריסה משמעותית. בנוסף, אני שואפת לחדור למגזרים נוספים – החרדי, הדתי והערבי למשל. טאקוונדו זה כלי חינוכי ויש הרבה עוד מה לעשות ולפתח. אמנות לחימה היא יותר מספורט זה גם כלי להגנה עצמית".
כמה הופתעתם מהזכייה, אם בכלל?
"לא הפתיע בכלל. מדליה אולימפית לא מובטחת לאף אחד, ולא העזנו להגיד שזה הצפי הרשמי, אבל מי שמכיר את היכולות של אבישג, את הזירה העולמית והמתחרות, ידע שהיא מסוגלת להביא מדליה. אז לא הופתעתי. אבל זה כל כך משמעותי וחשוב. קיבלתי אלפי הודעות מכל העולם, כולל מפוליטיקאים, וכל מי שקשור לענף בעולם הפנה עיניים לאבישג, וזה עשה המון רעש בזירה העולמית".
מה צריך לקרות עכשיו כדי לממש את החזון לענף?
"צריך שתהיה הכרה ותמיכה גם מהרשויות המקומיות. אנחנו כענף צריכים להרחיב תשתיות ולדאוג ליותר מאמנים ומרכזים. צריך להוציא לקורסים ולדאוג להכשרות. התקציב הוא מוגבל מכל הכיוונים. נאלצנו לקחת הלוואה מהוועד האולימפי כדי לסיים את ההכנה של אבישג לאולימפיאדה. זה לא חוכמה להביא ספורטאי לאולימפיאדה, צריך להשקיע כדי לנצח, ולא היה לנו את הכסף בישורת האחרונה. אני מקווה שבקרוב נתוקצב אחרת עם תמיכות ממנהל הספורט וגופי ספורט נוספים".