בשנים האחרונות נדמה שהאלימות והפשיעה במגזר הערבי בישראל, שהפכו לתופעה שכיחה, עברו מ"החצר האחורית" של המדינה לקדמת הבמה, ולפיכך אנו עדים ליותר סיקור תקשורתי ובמקביל גם להתעוררות של מחאה. כך קורה גם בימים האחרונים, לאחר עוד סוף שבוע עקוב מדם במגזר.

לפי הנתונים, 98 מבני המגזר נרצחו מאז תחילת שנת 2021. האלימות הזו כוללת חיסולים לאור יום, יריות על רכבים בצירי תנועה מרכזיים ובחתונות, ירי על משרתי ציבור ערבים וכמובן אלימות במשפחה המכוונת נגד נשים וילדים. יש גם לקחת בחשבון את האזרחים שנפגעו בטעות מכדורים תועים או מהלם.

בימים האחרונים עלה לרשתות החברתיות קמפיין המחאה תחת ההאשטג "חיי ערבים חשובים". הססמה שלו  שאולה מתנועת המחאה האמריקאית Black Lives Matter, שעלתה לכותרות אחרי הרצח של ג'ורג' פלויד על ידי שוטר. כן, חיי ערבים חשובים, כמו חייהם של כל בני האדם. אך השימוש בסיסמה הספציפית הזו הופך אותה לכלי ניגוח במשטרת ישראל ומציג את הערבים במדינה כקורבן לאלימות משטרתית.

אפשר כמובן לטעון שהמשטרה נכשלת בהתמודדות עם האלימות במגזר הערבי בשל העלמת עין, אדישות או אי־הקצאת משאבים מספקת, אך קשה לטעון שהיא הגורם לאלימות או מי שמזינה אותה. האלימות המתפרצת במגזר הערבי מאיימת לפגוע לא רק במגזר עצמו, אלא בחברה כולה. זו אינה תופעה שולית, אלא מכת מדינה. מדי יום כמעט מתקבל דיווח על רצח אלים בחברה הערבית.

במהלך המהומות בזמן מבצע שומר החומות במאי האחרון, תחנות משטרה שנפתחו בערים ערביות לצורך מיגור האלימות נשרפו על ידי המוחים, והציבור הערבי  שבוי בידי כנופיות אלימות שממררות את חייו.

הגיע הזמן שהחברה הערבית תתחיל לעשות בדק בית יסודי. כל יישוב במגזר הערבי חייב לנקות את השטח שלו מכל אמצעי הלחימה ולמסור אותם למשטרה. שנית, הורים במגזר חייבים לקיים שיח משמעותי ונוקב עם ילדיהם על שמירת חוק. שלישית, על כל בני המגזר לשתף פעולה באופן הדוק עם רשויות השלטון לטובת מיגור האלימות. שיתוף פעולה בין המגזר לרשויות ייעל את הטיפול בבעיה.

מצד המדינה, יש לבצע גיוס מסיבי של כוחות שיטור, לקיים מבצע חיפושים וניקוי אמל"ח מבית לבית ולבצע מעצר נרחב של כל מי שמעורב באלימות. כמו כן, יש לפתוח מחדש את תחנות המשטרה שנשרפו, ובעיקר לדרוש מנבחרי הציבור הערבים בכנסת לתת יד למיגור האלימות בחברה הערבית במקום ללבות את הלהבות בה.