מגיפת הקורונה לא פוסקת מלספק לנו תובנות ודילמות בדבר התנהגות במסגרות אנושיות. השבועות האחרונים, שהתאפיינו במצוקת מיטות אשפוז בבתי החולים בגלל העלייה במספר החולים שבמצב קשה, הציבו בפני הצוותים הרפואיים דילמה קשה לנוכח מיעוטם של מכשירי ההנשמה וצוותיהם לעומת מספר הזקוקים להם: כיצד צריך רופא להכריע למי מבין החולים תינתן עדיפות למכשיר, כאשר המשמעות היא לעתים סיכון חייו של החולה הממתין?

מנתונים שנמסרו ממערכת הבריאות, עולה כי למעלה ממחצית מן הזקוקים למכשירי הנשמה הם חולי קורונה שלא התחסנו. סרבני החיסון מוסיפים חטא על פשע: לא רק שהם מסכנים את סביבתם בהדבקה, אלא גם תופסים מיטות ומכשירי הנשמה על חשבון החולים האחרים. האם רשאית החברה לקבוע כי מאחר שבחרו באופן מודע, ולעתים אפילו מתריס, להסתכן במחלה, הם יהיו האחרונים בסדר הזכאות למכשירי ההנשמה?

סקר אינטרנטי של המרכז לקידום ההגינות בישראל, שבוצע לפני כשבוע בידי מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה וכלל מדגם מייצג של הציבור בישראל, העלה כי מרבית הנשאלים (55%) סבורים כי למתחסנים או לפטורים מחיסון מגיעה זכות קדימה על פני חולים שסירבו להתחסן.

עובדה זו מצביעה על מגמה שאנו מזהים אותה גם בתחומי חיים אחרים, שלפיה נמאס לציבור לספוג את פגיעתם הרעה של אלה הנוהגים בו בחוסר הגינות: הנהגים המתפרעים בכבישים; הפושעים הגונבים בעלי חיים, ציוד ויבולים מן החקלאים; עברייני המין והאלימות במשפחה; הרוצחים המשתוללים בחברה הערבית; אנשי העסקים, המכירות והשירותים המבצעים הונאות ותרמיות כלפי הצרכנים; ופקידי ממסד מושחתים המקבלים שוחד או מטים מכרזים.

הגינות היא הנורמה הנשאפת בחברה חפצת חיים. הגינות, כהגדרתה על פי המרכז לקידום ההגינות בישראל, פירושה התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, בלי לנצל חולשות או מצוקות. המציאות הלא הוגנת הפכה לצערנו מושרשת עד כדי כך, שיש התוהים אם זאת תמימות, או אולי אפילו טיפשות, לצפות לה מצד האנשים המקיפים אותנו.

רבים מדי סבורים כי הגינות היא לא יותר מאשליה במקומותינו, משהו שנתפס כנוגד את הדנ"א של החברה הישראלית או את "יצר לב האדם רע מנעוריו". לדברי הסבורים כך, הישראלים מתנהלים בעיקר על פי אינטרסים ועקרון הכדאיניקיות של "מה ייצא לי מזה". ואם המציאות מראה שההגינות לא משתלמת ושהתחמנים והאלימים הם שיוצאים נשכרים, בבחינת "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו", מדוע עלינו כלל לנהוג בזולת בהגינות?

עלול להיווצר כאן מצב של ביצה ותרנגולת: אנשים נוהגים בחוסר הגינות כלפי זולתם, כי הם סבורים שכך גם נוהג זולתם, ובאופן זה הם מחזקים ומנציחים את המציאות הבלתי רצויה. זוהי תפיסה שחייבים לשנות לפני שהיא תכלה אותנו: סקר קודם של המרכז לקידום ההגינות העלה כי 76% מן הישראלים רואים בחוסר ההגינות סכנה של ממש ללכידותה של החברה הישראלית.

תחמנת - הצלחת

כיצד, אפוא, מבצעים את השינוי המיוחל? ראשית יש להבין, כפי שהסביר ר' נחמן, כי "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן". אדם בהתנהגותו מקרין על סביבותיו ועשוי להשפיע על אחרים לנהוג כמוהו על ידי מתן דוגמה אישית חיובית ולא רק בהתנהגות שלילית. המתנהג בהגינות - רבים הסיכויים כי ינהגו גם כלפיו בהגינות, ובאופן זה הוא מצמצם את ממדי התופעה השלילית הפוגעת בו וביקיריו. אל דאגה, הוא לא ייחשב פראייר. הוא ישמש מופת וייחשב פורץ דרך לחברה טובה יותר.

שנית, כדי לחזק את מגמת השינוי הזו, יש להפוך את המשוואה הנוהגת היום של "תחמנת - הצלחת", הנובעת מהתייחסות רופסת כלפי אלה הנוהגים בחוסר הגינות. את ששת הבורחים מכלא גלבוע תפסו בתוך ימים ספורים, גם אם נאלצו לשם כך לחדור לתחומי ג'נין, כי החליטו לפעול בתקיפות ולעשות את כל הדרוש כדי להשיג את המטרה. לעומת זאת, את הרציחות בחברה הערבית לא מצליחים לעצור כבר שנים, וההשוואה זועקת לשמיים.

העונשים המגוחכים שמקבלים עברייני התנועה לא מפחיתים את הסכנה בכבישים. תאונות מחרידות הנגרמות על ידי נהגים שהיו צריכים מזמן להיות מורחקים מהכביש בגלל ריבוי עבירות, הן המחיר הנורא שכולנו משלמים על מדיניות הענישה הכושלת הזאת. גילויי המתינות והסלחנות כלפי פשיעה ואלימות לכל צורותיהן, מנציחים כאן תחושה כי "הרעים מנצחים". זוהי תחושה הרסנית, המדכאת את המוטיבציה לנהוג בהגינות.

אם הציבור יגיע למסקנה כי אנו חיים במציאות של היעדר יושר, נתחיל לראות כאן אזרחים שייטלו את החוק לידיים כדי לעשות צדק כמו במערב הפרוע, ואז מה נלין על מנהג נקמת הדם בחברה הערבית? במערב הפרוע קיבל אקדח הקולט המוכר מן המערבונים את הכינוי "משכין שלום", שכן שימש פעמים רבות את מי שרצה להגן על הצדק בעצמו בהיעדר דרך מסודרת יותר.

הגיבור בסרטים היה הוגן, אבל גם ידע לשמחתנו להפעיל היטב את הקולט לכשהדבר נדרש. ישראל אינה רוצה להיות "המזרח הפרוע". במדינת ישראל הריבונית יש שלטון שאמור לדאוג לשלום הציבור ולרווחתו. הגיע הזמן שהשלטון יתחיל לעשות זאת באופן נחוש יותר נגד עברייני החוק וההגינות, והגיע הזמן שהציבור יתחיל לתבוע זאת ממנו בצורה חד־משמעית.

הגינות אין פירושה רפיסות, נהפוך הוא: "כל שנעשה רחמן על אכזרים לסוף נעשה אכזר על רחמנים", אמר ר' אלעזר במדרש תנחומא. אם אנחנו רוצים לראות בישראל מציאות שבה ההגינות היא נורמת ההתנהגות המנחה, צריך לגלות אפס סובלנות לחוסר הגינות. בלשונו של המרכז לקידום ההגינות בישראל: "לא פייר - לא עובר!".

הכותב הוא מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל