חסד עשו עמנו חלק מכלי התקשורת שהביאו לקדמת הבמה את נושא הפשיעה בנגב, שרובה ככולה מקורה במגזר הבדואי. התופעה נמשכת כבר שנים, אך רק לאחרונה, בעקבות עלייה תלולה בהיקפה, החל דיון ציבורי משמעותי בנושא.
המשטרה עצמה מודה כי בארבע השנים האחרונות הנגב מתנהל כ"מערב פרוע" עם עבירות כמו שוד, גניבת אמל"ח, ירי במקומות מגורים, נהיגה פרועה מסכנת חיים בכבישים, הברחות סמים, תקיפה לשם גניבה, התפרצויות לבתי עסק ומוסדות, התפרצויות לבתים, שימוש ברכב ללא רשות, גניבה מתוך רכב ופרוטקשן באזורי תעשייה ומסחר. השורה התחתונה - החוק בנגב לא נאכף, והאזרחים הנורמטיביים סובלים.
עם זאת, אין זה רק עניין למשטרה. גם יתר רשויות אכיפת החוק לוקות בחידלון - רשות המסים, מערכת בתי המשפט, מוסדות התכנון, משרד הפנים, הפרקליטות, רשות האוכלוסין וההגירה ועוד. זה נכון בכל הקשור לתופעת הפוליגמיה, אלימות נגד נשים ועבירות כלכליות, ועוד לא אמרנו דבר על הבעיה בה"א הידיעה - הבנייה הבלתי חוקית.
עדות נוקבת לחידלון מסרה המשטרה לתנועת אם תרצו. לפי נתוניה, בין 2017 למחצית 2021, נגנזו יותר מ־80% מהתיקים שנפתחו בגין ירי, החזקה ושימוש באמל"ח ושוד. מתוך 18,302 תיקים, רק 2,198 מהם, המהווים 12% בלבד, הסתיימו עם כתב אישום. המצב חמור עוד יותר בתיקי ירי בתוך אזורי מגורים, המסתיימים לא אחת ברצח ובפגיעה בחפים מפשע. נתוני המשטרה חושפים כי בתקופה זו נפתחו 1,716 תיקים בגין ירי באזורי מגורים, וכ־80% מהם, 1,379 תיקים, נגנזו או נמצאים בהליך סגירה.
מדוח מבקר המדינה מאוגוסט האחרון על אובדן המשילות בנגב, עולה תמונה דומה ולפיה הנגב סובל משיעור עבריינות מס גבוה, סגירת תיקי פוליגמיה ופרוטקשן, קשיים בשליטת תאגידי המים ובנייה לא חוקית. המבקר מציג למשל את התופעה שלפיה נשים מגורשות על ידי בעליהן ונשארות לחיות במקום מגוריהם ואף סרות למרותם, אך מדווחות לביטוח הלאומי כאילו הן משפחות עצמאיות (חד־הוריות).
לצד זה קיימת תופעה של נשים בדואיות, תושבות ישראל, שעברו לגור בשטחים וממשיכות לקבל קצבה מהביטוח הלאומי. המבקר מתריע כי בשל היעדר משאבים וקשיים אחרים, הביטוח הלאומי אינו מצליח לבצע חקירות ובדיקות נאותות שיכולות להוכיח כי מרבית הנשים המדווחות כמשפחות עצמאיות עדיין מקיימות חיי משפחה, בצורה כזאת או אחרת, עם הגבר שגירש אותן.
בהינתן תמונת מצב עגומה זו, עולה השאלה מה אפשר לעשות. הממשלה החלה אומנם בסדרת פעולות וממריצה את המשטרה לקיים מבצעי אכיפה, אך הבעיה גדולה למידותיה של המשטרה. במאמר מוסגר אפשר לתהות כיצד קורה שהמשטרה הפכה - יחד עם שירות בתי הסוהר - לחוליה החלשה במערך הביטחון הישראלי, ומדוע אינה זוכה להיקף המשאבים ולאיכות ההון האנושי שלהם זוכה צה"ל. בסופו של דבר ביטחון זה ביטחון, בין שהוא פנימי ובין שחיצוני, אבל זו תהיה בבחינת שאלה רטורית.
אפשר להעריך בצער כי העברות הכספים האדירות למפלגת רע"ם לא יפתרו את הבעיה, אלא אפילו יחריפו אותה. למעשה, הפיכת רע"ם לקבלן ביצוע של הממשלה במגזר הבדואי היא הרת אסון מבחינת המדינה.
עליונות אווירית
נוכח כל זאת אני קוראת לראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ' וליתר ראשי הרשויות בנגב - המקומיות והאזוריות - לנקוט מעשה ולהוביל סדרת מהלכים פרו־אקטיביים להגברת הביטחון האישי והקיבוצי בנגב, תוך צמצום הפשיעה במגזר הבדואי.
ראשית חוכמה, על ראשי הרשויות להקים מנהלת ביטחון משותפת, שתרכז את כל העשייה בתחום ותאגם משאבים. שנית, יש להגדיל את כמות הפקחים העירוניים ולציידם בכלים אפקטיביים לטיפול בעבירות קלות, על פי המודל שפיתח רודולף ג'וליאני בניו יורק. שלישית, על הרשויות להקים כוח ביטחון מקומי שיכלול שלוש שכבות: שלד מקצועי של לוחמי קבע ואנשי מינהל, כוח שיטור מקומי שכיר וכוח התנדבותי, תוך שיתוף פעולה עם כוחות מתנדבים שכבר פועלים בשטח ועם ארגוני שמירה אזרחיים.
לרשות אותו כוח יש להעמיד שלל אמצעים טכנולוגיים בתחום האבטחה וביטחון המולדת (HLS) שזמינים כיום בישראל. למעשה, ישראל מהווה חממה לפיתוח אמצעי אבטחה טכנולוגיים מהמתקדמים בעולם, כאשר בשנים האחרונות חלה ירידה בעלויות הציוד בזכות ההתפתחות הטכנולוגית.
כיום ניתן להתקין מערכות אבטחה מתקדמות ויעילות שנותנות תמורה וערך מוסף רב כמו מערכות אזעקה, מצלמות חדישות, חיישנים, מערכות זיהוי והתרעה וטכנולוגיות דיגיטליות אחרות המאפשרות שליטה מלאה ובקרה מרחוק על נקודות, עיבוד מהיר של המידע וניתובו למוקדי חירום שיהיו משולבים במערכות של "עיר חכמה". המערכות קיימות וזמינות ועשויות לחסוך בכוח אדם רב ולהקנות ביטחון לתושבים.
חשבו למשל על אמצעי מתקדם כמו רחפנים. הרחפן הוא כבר לא כלי עתידני. מדובר בכלי טיס זעיר שניתן לשליטה מרחוק, שיכול לצלם ולהתריע מפני אירועי אבטחה ולהשתלב במערכות מיגון מתקדמות. רחפנים אלה מאפשרים לסרוק אזורים נרחבים - עירוניים, כפריים ותעשייתיים - ולבצע פעולות סיור במרחבים גדולים, ללא התערבות אנושית. במהלך הסיור הרחפן מבצע סריקה של המרחב ומזהה דמויות ואירועים חשודים. הוא מתממשק לגורמי האבטחה האלקטרוניים האחרים במתחם ומנקז את המידע למוקדי הביטחון העירוניים והאזוריים.
תוכנית אזורית סדורה ונחושה למאבק בפשיעה, כשהיא מלווה באמצעים ובמשאבים של כלל הרשויות בנגב, תוך חיבור עוצמתי בין הון אנושי לטכנולוגיה מתקדמת, יכולה להיות פתרון חלקי וזמני ולהתניע גם פתרון ברמה הלאומית. במקום לקונן על אובדן המשילות בנגב, על ראשי הרשויות לנקוט מעשים. יש לקוות שראשי הרשויות ירימו את הכפפה, משום שנכון להיום אין מערכת שלטונית שנחושה לעשות זאת, וחמור מכך - היא מפקירה יישוב־יישוב ואיש־איש לגורלו.
הדרך להקמת משטרה אזורית עודנה רחוקה, בין היתר משום שנדרשת מעורבות של המדינה וחקיקה מתאימה, אבל ראשי הרשויות יכולים בהחלט להתניע את המהלך. יוזמות רבות בישראל החלו מלמטה. קיימות מדינות לא מעטות שבהן המשטרה מבוססת על ניהול אזורי כמו באנגליה, או שיש להן משטרה לאומית הפועלת על בסיס משטרות אזוריות כמו בהולנד, וכן מערך משטרה משולב הקיים בבלגיה. ישראל צריכה לבחור את המודל המתאים לה. דבר אחד ודאי - המבנה הנוכחי אינו מתאים עוד ונדרשת רפורמה מקיפה.
לבסוף, אי אפשר להימנע מהרהור היסטורי אירוני. היישוב העברי ויורשתו מדינת ישראל נאבקו קשות על הכללת הנגב בשטחה של המדינה היהודית. העלאת 11 הנקודות והמאבק העז בדיוני החלוקה באו"ם היו ביטוי לכך. רק מפגש גורלי של חיים ויצמן עם הנשיא האמריקאי הארי טרומן מנע את קריעת הנגב מישראל. עוד ב־1955 שקלו האמריקאים והאנגלים ברצינות לקרוע חלקים מהנגב בתמורה להסדר עם מצרים ("תוכנית אלפא"), הואיל ומצרים טענה כי הנגב חוצץ בינה לבין ירדן. לאחר דם, יזע ודמעות ששפכנו על האזור הזה, אנו מגלים אדישות לגורלו. זה גם עניין המשילות, אבל גם עניין הפיתוח.
תוכניות הפיתוח הגדולות ובראשן העברת יחידות המודיעין והתקשוב של צה"ל לנגב, הקמת שדה תעופה נבטים, הקמת בית חולים נוסף ועוד, תקועות כולן ויש הכרח לאומי ממדרגה ראשונה לקדמן. רק פיתוח כלכלי אינטנסיבי של הנגב, שממנו יוכלו גם הבדואים ליהנות, יבטיח את עתידו.
הכותבת היא יו"ר עמותת "ישראל למען הנגב"