כדי להבין את המלחמה שאליה מתכונן צה"ל, מתואר על פי דובר צה"ל "תרחיש של מלחמה רב־זירתית", בהיקף "מוגבל" יחסית, הכולל חמש זירות משנה בהובלת איראן: לבנון, רמת הגולן (סוריה), עזה ויו"ש, והזירה החמישית, המסוכנת לא פחות בהשראת חמאס, היא זירת ערביי ישראל. "מוגבלות" התרחיש הזה איננה קלה כלל ועיקר, אדרבא, סיכוניו הגדולים הומחשו זה מכבר בפרעות הדמים של מבצע שומר החומות, שבו נטלו חלק אלפי אזרחים ערבים.
אלא שמערכת הביטחון מתעלמת מתרחיש בהיקף חמור יותר, שבו התרחיש "המוגבל" יסלים למלחמה כוללת בהשתתפות שתי מדינות מפתח ערביות הגובלות עם ישראל. הראשונה היא ירדן, בגזרה המרכזית של מישור החוף, שבה מרוכזת מרבית אוכלוסיית המדינה.
קרבתה של ירדן לשטח חיוני זה מאפשרת תקיפה אווירית עם התרעת מכ"ם מינימלית על מרכז הכובד של המדינה, שבו מתגורר עיקר כוח המילואים המתגייס, ובו ממוקמות התשתיות האזרחיות החיוניות להישרדותו של העורף האזרחי, כולל מרכז תשתיות ההגנה הצבאיות הממוקמות בו.
השנייה היא מצרים, שמאז עליית א־סיסי לשלטון, ובמקביל לשיתוף פעולה צבאי וכלכלי מוגבל עם ישראל, הגדילה את עוצמתה הצבאית הכוללת ביבשה, באוויר ובים. באתר "כוח האש העולמי" נקבע כי ב־2021 השיגה מצרים את המקום הראשון בעולם הערבי מבחינת עוצמתה הצבאית, והיא נמצאת במקום ה־13 בדירוג העולמי.
ישראל, שבשנת 2012 דורגה במקום ה־13 כאשר מצרים ב־14, התדרדרה כיום למקום ה־20 בעולם, וכמות הטנקים שברשותה, שלכאורה מצויה במקום השמיני בעולם, רחוקה מאוד ממה שמופיע באתר (2,760). ממחקרי מודיעין קרקע שביצע בכיר חיל המודיעין סא"ל (במיל') אלי דקל, עולה כי ברשות צבא מצרים למעלה מ־5,000 טנקים מהשורה הראשונה של צבאות המערב והמזרח כאחד. מצרים רכשה בהיקפים עצומים ציוד צליחה ואלפי משאיות תובלת נשק ותחמושת ממיטב התעשייה האמריקאית והרוסית, כולל קווי ייצור והרכבה של כלים אלה.
בסיני מפירה מצרים בשיטתיות את הסכם השלום בבניית תשתית צבאית, ימית ואווירית בשטח B הצמוד לגבול ישראל. מצרים של א־סיסי השקיעה בעשור האחרון הון עתק בבניית תשתיות ימיות בים התיכון, בים האדום ובמפרץ סואץ, בואכה מצָרי באב אל־מנדב.
מנגד, צה"ל המשיך בתקופות הרמטכ"לים איזנקוט וכוכבי בפירוק מסגרות לוחמות של זרוע היבשה והים, כולל תוכנית "גדעון" של איזנקוט, שבה הוחלט להשבית צוללת אחת מתוך השש, לפטר 5,000 נגדי תחזוקה, ולשחרר משירות מילואים פעיל בזרוע היבשה 100 אלף לוחמים צעירים.
משיחות עם חברים בחטיבת הקומנדו, מסתבר כי בשנת 2021 גויסו חיילי היחידה לשלושה ימי מילואים במסגרת אימוני סימולציה של תוכנית "תנופה", אבל ל־30 ימים בתעסוקה מבצעית בשטחים, שהיא ניצול שגוי של כוח עילית זה. כך מתכונן צה"ל למלחמה הטכנולוגית העומדת לפתחו, כאשר חסרים לו נגדי תחזוקה לטפל בציוד התקשוב המתוחכם.
בעוד לוחמי "תנופה" עתידים להיזרק למלחמה האכזרית בשטחי לבנון, עזה וסוריה, החטיבות והגדודים החדשים של כוכבי לא מתאמנים בשטחי אימון ייעודיים לתוכניות המלחמה הללו, שכן בטכנולוגיה ובסימולטורים לבדם לא ניתן להכריע קרבות. ניצחון במלחמה מחייב ביצוע אימוני שטח בכל רמות היחידה, החל מהמח"ט, מפקדי הגדודים, הפלוגות והצוותים, כשלב קריטי במימוש תוכניות המלחמה במתווי הקרב השונים.
אימון טכנולוגי המשולב באימוני שטח הוא שלב יסוד בהטמעת שכבת הידע המבצעית הנדרשת מכוח זה, בשיתוף הפעולה שלו עם יחידות יבשה תומכות, ועם יתר הכוחות האוויריים, הימיים ואגפי המודיעין. היעדר אימוני השדה המשולבים בשלוש רמות האימון והכשירות הללו, עלול חלילה לגבות ממיטב הכוח של לוחמינו מחיר כבד במלחמה הבאה.
זאת בנוסף למחדל שהותיר פער של שנה שלמה באספקת מסוקי הסער החדשים, ויאלץ את חיל האוויר להפעיל בינתיים צי מסוקים ישן ברמת סיכון בטיחותית קטסטרופלית לכוח הלוחם ולטייסיו.
שתיקת האופוזיציה
תקציב המדינה, שנחקק בכנסת בקול תרועה גדולה, לא נותן מענה לצרכים החיוניים ביותר של הביטחון האישי והלאומי שכל אחד מאזרחי ישראל זכאי לו כחוק. ההפקרות שבה נהגו שרי הביטחון, האוצר והרמטכ"ל בשדרוג פנסיות גמלאי צה"ל (בכפולות אקטואריות של 15 פעם ביחס לפנסיות של שאר עובדי המגזר הציבורי), מהווה כשל ועוול משוועים כלפי ביטחון מדינת ישראל, קיומה וחיי לוחמיה הנקראים להקריב את חייהם.
תקציב מערכת הביטחון וצה"ל הוא לכאורה כ־61 מיליארד שקל בלבד, המהווים כ־10% מכלל תקציב 2022. אבל בפועל, אם נגלם את הסיוע הביטחוני האמריקאי בשקלים, נמצא שצה"ל עולה לנו כ־75 מיליארד שקל בשנה. בד בבד ההפקרות חוגגת, כשכל ראשי המדינה, בלא הבדל, הסירו מעצמם אחריות לצבא ולמשרד הביטחון האמור לפקח עליו.
וראו זה פלא, גם האופוזיציה הגדולה בכנסת, חרף ההתרעות והאזהרות על מצב זרוע היבשה ומוכנות צה"ל למלחמה, כלל לא טרחה למחות בישיבות הכנסת הסוערות על התקציב השערורייתי של צה"ל, שאינו כולל התייחסות לאיומי המלחמה.
כך מתנהל גם השר לביטחון הפנים, ובעוד 30 מיליארד שקל יוקצו בחמש השנים הבאות למגזר הערבי, אין במקביל תקציב ראוי לפתרון בעיית היעדר המשילות והריבונות של מדינת ישראל בגליל, בערים המעורבות, ובשטחים הכבושים של הנגב בידי כנופיות הפזורה הבדואית. שומר החומות היה קדימון למלחמה הרב־זירתית הקרובה, וממשלת ישראל עוצמת עיניה כדי לא להרגיז את סיעת המיעוט הערבית המכתיבה את שרידותה. כך יוזרמו למגזר הבדואי־ערבי 6 מיליארד שקל ב־2022, ללא קצה פתרון למאות אלפי כלי הנשק שנגנבו ממחנות צה"ל.
השר לביטחון הפנים, כמי שממונה על משטרת ישראל, חייב היה כמינימום לגייס, לאמן ולהכשיר לפחות שלוש חטיבות מג"ב למלחמה בפשיעה הערבית בשלושת מרחבי המדינה. כוח זה, שייעודו להשליט חוק וסדר, ריבונות ומשילות, לא תוקצב ולא הוקם, כי היה ברור לממשלה שהפעלת כוח זה, במיוחד אחרי הכשרת השרץ של שלושת היישובים הבדואיים הבלתי חוקיים בנגב, כולל הבטחה להפרת חוק קמיניץ במגזר הערבי, תסכן את יציבות הממשלה.
גם לצה"ל לא היה עניין בהקמת כוח זה, משום שאלפי לוחמים היו נגרעים מהגיוס של חיילי הסדיר, בנוסף למשאבים לוגיסטיים שייגרעו ממנו: מסוקים, כלי רכב ואמצעי לחימה.
פיקוד הדרום הקים עם המחוז הדרומי של המשטרה "חדר מלחמה" משותף למאבק בפשיעה הבדואית, והכל ללא נחישות, כוונה ורצון להתעמת עם הכנופיות שיורות ממקלעים אשר נשדדו מהימ"חים; שגונבות חשמל מקווי מתח ומים מצנרת מקורות לצורך השקיית חממות קנאביס; ששודדות אתרים ארכיאולוגיים בדחפורים; שמבריחות סמים לתוך המדינה; ושמפעילות פרוטקשן אכזרי נגד קבלני כבישים, תשתיות, מפעלים וחנויות ברחבי הנגב.
במלחמה הבאה יופעלו אמצעי הלחימה שברשותם נגד שדות התעופה, בסיסי צה"ל וכל מי שינוע בכבישי הנגב. ויש להם על מי לסמוך - ממשלה זחוחה ויהירה, ששרידותה קודמת לשרידות אזרחי מדינת ישראל.
הכותב הוא סופר, היסטוריון ומנתח מערכות העוסק במחקרים אסטרטגיים