חתונתם המדוברת של צופית גרנט ושולי רנד הציפה את אי־השוויון של הרבנות האורתודוקסית ומערכת בתי הדין שלה. בשעה שכפי שדווח, רנד קיבל היתר "מאה רבנים" על מנת שיוכל לשאת את גרנט לאישה, למרות סירובה של אשתו מיכל להתגרש ממנו, אלפי נשים בישראל נותרות עגונות. להן אין היתר מיוחד השמור לגברים בלבד. רק בימים האחרונים דווח על עוד מקרה של אישה שלאחר 18 שנות עגינות אזרו דייני בית הדין הרבני אומץ וביטלו את נישואיה, רק כדי לחזור בהם מהחלטתם בלחץ רבנים חרדים. כמובן שעל פי הדיווחים, בעלה של אותה אישה כבר מזמן הקים משפחה חדשה.

ה"היתר” לשאת אישה שנייה הוא עוד כלי לא שוויוני בארסנל הכלים שמחזיקה בידיה הרבנות ושמאפשר לה לשמר את אי־השוויון במשפחה. לא רק שעל הגבר לא ניתן כלל לכפות גט, הוא גם זוכה ל”היתר" הלא שוויוני הזה, בשעה שלנשים עגונות כאמור אין “היתר". בתי הדין הרבניים אומנם מטילים עונשים ומאסרים כנגד גברים שמסרבים לתת לנשותיהם גט, אך מה שעליהם לעשות בפועל הוא לאפשר להן להתגרש או לבטל את נישואיהן מלכתחילה על מנת שיוכלו לבנות חיים חדשים, כפי שאפשרו לרנד. 

רשויות המדינה ניצבות פעם אחר פעם לצדם של הגברים, גם כשהם המתעללים וגם כשהם הנפגעים, אז מוצאים הרבנים פתרונות יצירתיים כדי לסייע להם. עד מתי נוכל להמשיך ולטמון את הראש בחול, ולא להתמודד עם זה שהוקמה במדינת ישראל אקס טריטוריה, מונהגת בידי גברים בלבד, שבה נשים סובלות מאפליה ממוסדת? במהלך ביקורה האחרון בישראל של קנצלרית גרמניה היוצאת אנגלה מרקל, הצטלמו מרקל וראש הממשלה נפתלי בנט עם תשע שרות הממשלה, לכאורה עוד הוכחה לשוויון ההולך וגובר במדינה, אבל מנהיגות אמיתית לא נמדדת בתמונות, אלא בשינוי מציאות. ראש הממשלה בנט, דווקא כמי שמגיע מהצד הליברלי של האורתודוקסיה, יכול וצריך להיות המנהיג שישים סוף לאפליה במשפחה בישראל.

אומנם דמותה הטלוויזיונית של גרנט היא של מי שמבקשת לסייע לבני אדם במצוקה, אך חתונתה במידה רבה הדהדה את מצוקתן של נשים אחרות. היה ניתן לצפות מגרנט שבמקום לנצל את ההתנהלות הלא שוויונית, היא הייתה נאבקת לשנותה. 

הכותבת היא מייסדת ארגון "משפחה חדשה"