נטלי ומורדי אוקנין שבו הביתה בלילה שבין רביעי לחמישי האחרון, להפתעת רבים מאיתנו, שכבר חזו שחורות. ההתלהבות ושמחת המשפחות שופעות כפי שלא ראינו שנים רבות. וזו שמחת אמת.
כעת, אחרי שובם הביתה, כדאי להתבונן קצת יותר מרחוק ובקצת פחות רגשנות בפרשה הזו, שבמסגרתה משטרת טורקיה, בגיבוי מערכת המשפט, עצרה זוג ישראלים על שום שצילמו את בית הקיץ של נשיא טורקיה.
אפשר לשפוט אירוע זה רק על פי המידע שיש ברשותנו. כל מדינה בעולם השוללת חירותו של תייר, מן הדין שתסביר מדוע עשתה זאת; ובטח מדינה הרוצה להיות כזו שאפשר לפתח איתה יחסי סחר, תרבות ותיירות. עליה להסביר על מה ולמה היא שוללת את חירותם האישית של העצורים, ומה היה חטאם של מי שבאו לבקר כתיירים במדינתם.
מדינה לא חייבת לפרוש את מלוא חומרי החקירה, אבל ראוי שתציג תשתית עובדתית המצדיקה את שלילת חירותו של הפרט. ועל פי מה שאנו יודעים היום, התשתית העובדתית היא צילום ארמונו של נשיא טורקיה ארדואן.
תחום הטיפול בעבירות פליליות שנעשו במדינה כלשהי הוא בשליטה מוחלטת של אותה המדינה, אלא אם כן מדינות מסכימות ביניהן על חילופי אסירים, כפי שהיה במקרי עבר שבהם ארצות הברית שחררה מרגלים רוסים תמורת שחרור של מרגלים אמריקאים ברוסיה. אבל המקרה הזה היה רחוק מכך מאוד. רשויות המדינה הרלוונטיות עשו כל מה שאפשר, ובצדק, כדי להחזיר את התיירים שלנו ארצה.
קראנו לאירוע מוזר זה סכסוך דיפלומטי, ואפילו משבר ביחסינו עם טורקיה, אבל זה כלל אינו סכסוך דיפלומטי או משבר ביחסים, על שום שהישראלים לא עשו שום דבר הפוגע באינטרס טורקי.
בשנת 1978, עם יציאת הסרט "אקספרס של חצות", הבנתי שעם רשויות אכיפת החוק בטורקיה לא כדאי להתחכם בהברחת סמים, ואפילו זה מקרה בודד של תייר אמריקאי חסר שיקול דעת. שנים לאחר מכן, כשנעצר ישראלי על נשיאת מטבע מזויף, הבנתי שיש להקפיד מאוד לרכוש מטבע זר קודם נסיעה לטורקיה רק מבנק מורשה בישראל.
בשנת 2010, כשכוחות חיל הים הישראלי השתלטו בכוח על אוניית המרמרה במשט שכוון אל נמל עזה, עימות שהוליד נפגעים בנפש מהצד הטורקי - אכן נולד משבר של אמת ביחסינו מול טורקיה, וראוי היה לכנותו כך.
אולם מעצר זוג התיירים לא היה משבר. זוהי התנהגות מוזרה, חסרת הסבר, ואסור היה לנפח אירוע מסוג זה כאילו היה משבר בין מדינות, וכאילו זהו אירוע שהיה בו אשם כלשהו בצד הישראלי.
נוסף לכך, מה שהדאיג מאוד היה חוסר הסולידריות של התייר הישראלי. גם כשעובדות המעצר התמוה היו לפנינו, עדיין המשיכו וממשיכים תיירים ישראלים לצאת אל טורקיה למטרות תיירות ונופש. אומנם יש הצדקה פיננסית - וגם הצדקה אישית - למסעות התיירות, אך עם זאת, מסעות אלו משמשים כאישור לטורקיה לנהוג כרצונה ולעצור תיירים ללא סיבה.
זה כמו לומר: "אני לא הייתי הקורבן. התייר הישראלי האחר היה הקורבן, וזה לא חייב לעניין אותי". אבל זה חייב לעניין את כל התיירים הישראלים, שכן אם מדינה מרשה לעצמה לעצור תייר על שום שצילם מבנה מונומנטלי כמו ארמון הנשיא - וככל הידוע לנו תיירים אוהבים מאוד לצלם - אנו חייבים לומר שזו לא מדינה שבה אפשר לבקר כתיירים. כשאנו ממשיכים להגיע לטורקיה כתיירים, אנחנו מעניקים מעין אישור לרשויות טורקיה לנהוג כפי שהן נהגו.
למדינת ישראל יש יחסים עסקיים מפותחים מאוד עם המגזר העסקי בטורקיה, ואין סיבה להפסיק יחסים אלו. כלל האוכלוסייה בטורקיה, ככל שאנו יודעים, אינה עוינת את ישראל, אבל מקטע התיירות נפגם בשל התנהלות רשויות אכיפת החוק בטורקיה, ויש בהחלט מקום לחשיבה מחודשת ולהבעת סולידריות עם המקרה האומלל של בני הזוג אוקנין באמצעות ביטולם של ביקורי התיירות.