הרעש הציבורי שמובילים מצדדי הדמוקרטיה שדורשים את שמירתה ההדוקה נשמע מוצדק לנוכח הפרות מתמשכות של זכויות הפרט בשנתיים האחרונות. הפרת הזכויות המתוארת לא מתבצעת בתוך ואקום, אלא לנוכח משבר בריאות עולמי שסופו לא נראה באופק.
יותר מחומרת הנגיף, חמורה שבעתיים התובנה שאזרחים במדינה דמוקרטית שכחו שזכויות אדם ומימושן חשובים, אך חשובה מכך היא ההבנה שזכויות אלה חייבות להתממש רק בתנאי שעצם מימושן לא מייצר פגיעה בחופש והזכויות של האחר.
השיח והטיעונים לגבי הימנעות מפגיעה בדמוקרטיה, זכות שתופר בגלל איכוני שב''כ, זונח את העיסוק המהותי מאוד שבעטיו הגענו למצב שאנחנו צריכים "אח גדול" שיבדוק היכן אנחנו משוטטים.
איכוני השב''כ, המבקשים לאתר את אלה שחלו בנגיף ויודעים בעצמם שהם מסכנים את בריאותם של אחרים אבל מקלים בכך ראש, הם אלה שמונעים ממדינה דמוקרטית לאפשר מימוש מלא של זכויותינו. תפקיד נוסף וחשוב של שלטון בתוך חברה הוא חובתו של הריבון לשמור על שלומם ובטחונם, גם זה הבריאותי, של אזרחיה של אותה מדינה דמוקרטית. כי בסיכומו של דבר דמוקרטיה היא לא חיסון מפני אנוכיות.
הכותבת היא מרצה בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי