אירועי הימים האחרונים בפזורה הבדואית בדרום הציפו בעוצמה רבה את הסינדרום הבדואי שהוזנח ונדחק לשוליים לאורך שנים. ברור לפני הכל ומעל כל ספק שלפני שנכנסים לפתרון אמיתי, מעשי ונחוש שיביא להסדר ולפתרון מרבית הבעיות, חובה לעקור את האלימות שמשליטים בדרום צעירים בדואים משולחי רסן, במידה רבה בהשפעה של גורמים אסלאמים קיצונים שמסיתים אותם לכך.
עד מלחמת השחרור הבדואים בנגב חיו חיי נדודים כמו אבות אבותיהם והיו פזורים על פני כל הנגב. עם קום המדינה והפעלת חוקי הממשל הצבאי שהגבילו את התנועה של ערבים ובדואים, הם רוכזו במתחם רחב מאוד בצפון הנגב שנקרא “אזור הסייג”, שהגבולות שלו במערב היו העיר באר שבע והקיבוצים שובל ושער הנגב, ובמזרח - דימונה וערד. חלק מאותם שבטי בדואים שחיו בנגב נדד בתום מלחמת השחרור לירדן, רצועת עזה וסיני.
ההתפתחויות בעולם ובארץ לא פסחו עם השנים על הבדואים, כשחלקם שאף לחיים מודרניים ולבתי קבע עם חשמל, מים וביוב. כך הוקם לראשונה ב־1966 יישוב הקבע הבדואי הראשון תל שבע. בעקבות הגידול של האוכלוסייה הבדואית בדרום הוחלט על ידי ממשלת ישראל ב־1975 על הקמת שישה יישובי קבע בדואיים בדרום, שכללו מבני קבע עם תשתיות חשמל, מים וביוב, כולל מוסדות חינוך, בריאות וחיי קהילה. אלה הפכו עם הזמן ליישובים מרכזיים גדולים ותוססים.
כ־40% מהבדואים בדרום, רובם מהשכבות הנמוכות, נותרו ביישובים הארעיים או כפי שהם מכונים “יישובים לא מוכרים”. לאורך השנים, בשעה שהנגב המשיך לפרוח, במקום לטפל בבעיות הבדואים, ממשלות ישראל העדיפו לסלול כבישים עוקפים ליישובי הפזורה. בינתיים תושבי הדרום סבלו מתופעות של פריצות, גביית דמי חסות, הטרדות ואלימות ברחובות ועל הכבישים.
ב־2011 נעשה על ידי ממשלת נתניהו ניסיון לתת מענה לסינדרום הבדואי ולהתמודד חזיתית עם הבעיה, כשבבתי המשפט בדרום כבר היו מונחות כ־2,900 תביעות בעלות, שהוגשו על ידי כ־12 אלף בדואים על אדמותיהם, בגין שטח של כ־590 אלף דונם. המשימה הוטלה אז על השר בני בגין שלקח אותה ברצינות רבה מאוד, תוך התבססות על דוח שהוכן על ידי עו”ד אליעד וינשל, שמונה בזמנו על ידי המדינה לטיפול בבעיה.
בגין ירד לדרום, נפגש עם מנהיגי הבדואים ועם אנשים מהשורה, עם מורים ותלמידים, עם המתונים ועם הקיצונים, ולאחר עשרות פגישות והתייעצויות המליץ להעניק פיצוי קרקעי לבדואים, עובדה שעוררה תרעומת גדולה נגדו בקרב הפקידות הממשלתית. בגין הזהיר אז: לא ניתן לפתור את בעיית הבדואים בלי לתת פתרון לתביעות הבעלות על אדמותיהם, אך תגובת הימין נגדו הייתה: “בגין אכזרי למתנחלים ונדיב לבדואים”.
הדוח של בגין היה מוכן באוקטובר 2012, אבל הבחירות אז שיבשו את אישורו, ובגין שילם על הדוח הזה במקומו בכנסת, כשלא נבחר למקום ריאלי ברשימת הליכוד לכנסת. את סיכום הפארסה הזו סיכם בגין במילים: “ממשלת נתניהו העבירה בזמנו את הצעת החוק שהוכנה על פי הדוח בקריאה ראשונה. דווקא חברי הקואליציה סיכלו אותה. היו שם אנשים עם עיניים גדולות ופה גדול שחשבו שהם יוכלו לדחוס את עשרות אלפי הבדואים שגרים ביישובים הלא מוסדרים אל מעט היישובים המוסדרים, ואדמות המדינה שעליהן הם יושבים יעברו למדינה”