יום האישה הבינלאומי, שיחול ביום שלישי הקרוב, מצוין מדי שנה בשלל חגיגות ופסטיבלים ברחבי העולם. גם כאן בישראל אי אפשר לפסוח על ההיצע הרב של האירועים שנשים יכולות לבחור להשתתף בהם.
אלא שלפעמים נדמה כי בין כל האירועים והמסיבות הססגוניות שתכליתם להעצים נשים, ולמרות השיח היומיומי והתודעה הציבורית ההולכת וגוברת בכל הנוגע לקידום זכויות נשים ומעמד האישה, עדיין היום הזה מפספס את ייעודו המקורי: הזדמנות להשמיע קול ביקורתי אל מול החברה ולהעז לומר - הדרך לשוויון אמיתי בין נשים לגברים עוד ארוכה ומפותלת.
לאחרונה נחשפתי לפועלה של הפמיניסטית היהודייה־אמריקאית בלה אבצוג. עורכת דין במקצועה, שנלחמה לשוויון זכויות לנשים ופעלה בזירות שונות ומגוונות. היא הייתה האישה הראשונה שנבחרה לקונגרס עם מצע של זכויות נשים, כאשר סיסמת הבחירות שלה הייתה "מקומה של האישה בבית - בבית הנבחרים".
אבצוג לא הסתפקה בפעילות פרלמנטרית, אלא הבינה את הכוח של פעילות אקטיביסטית להעצמת נשים וקידום זכויותיהן. לכן הקימה והובילה תנועות נשים מגוונות, כמו: "שביתת הנשים למען השלום" - תנועת נשים למען קידום השלום בארצות הברית. כמו כן, ייסדה את הוועידה הלאומית הפוליטית לנשים, ובשנות ה־90 ייסדה את ארגון הנשים העולמי לזכויות אדם, שוויון מגדרי ואיכות הסביבה.
אבצוג מצטרפת לנשים יהודיות ציוניות פמיניסטיות כמו הנרייטה סאלד, רחל ינאית בן צבי, מניה שוחט, רבקה זיו ואחרות אשר פעלו רבות למען קידום נשים בחברה והניחו את התשתית הפמיניסטית בחברה הישראלית. לכל אותן נשים היה האומץ, הכוח, החזון, המנהיגות והמחויבות לקידום זכויות נשים. הן פעלו בכל דרך אפשרית לשוויון זכויות, הן בעבודת שטח, הן בהקמה ובהובלה של ארגוני נשים, הן ביצירת הזדמנויות לנשים להשמיע את קולן, הן בפיתוח מנהיגות נשית, והן על ידי שינוי בחקיקה.
בשנים האחרונות אנו עדים למספר הולך וגדל של נשים בכנסת. העלייה במספר הנשים בכנסת היא הכרחית, אבל היא לבדה לא מספיקה כדי לקדם את זכויות הנשים. אני שמחה על כל חברת כנסת שמצטרפת לרשימת נבחרות הציבור שלנו. אך אליהן צריכה להתווסף חקיקה ששמה את הנשים במרכז ומעניקה תקציבים משמעותיים לקידום זכויות נשים. אין הכוונה רק לתקציבים לעת משבר והתמודדות עם אלימות מינית או מגדרית, אלא גם לעידוד והעצמה של נשים ופיתוח מנהיגות שצומחת מהשטח.
גם בחברה האזרחית ישנן נשים רבות מנהיגות, מעוררות השראה, שאם המדינה תשכיל להרחיב את פעילותן ולהשקיע בה הן יתעצמו ויהפכו את החברה הישראלית לשוויונית. יובי תשומה היא דוגמה לאישה משפיעה שצמחה בתנועת הקהילות המשימתיות והפכה למנהיגה חברתית מובילה בישראל. תשומה, שעלתה לארץ מאתיופיה בגיל 5 דרך סודן, הקימה כאן קהילות של צעירים וצעירות יוצאי אתיופיה וצברים שחיים ביחד חיים משותפים, במטרה לייצר כאן חברה שוויונית וצודקת יותר. פעילותה זכתה להוקרה כשהדליקה משואה ביום העצמאות ה־63 של מדינת ישראל ואף היא קיבלה את פרס ראש הממשלה לחדשנות ויזמות חברתית.
הדרך שעלינו לעבור עד לשוויון זכויות מלא לנשים דורשת שילוב כוחות בין מאבק עיקש של נבחרות ציבור לקידום זכויות נשים לבין חברה אזרחית שמקדמת שוויון מגדרי כדרך חיים. הקריאה לשוויון זכויות לנשים לא יכולה להיעשות רק מעל בימת הכנסת. על חברות הכנסת שלנו לצאת לשטח, לפגוש בתשומה ובמנהיגות אקטיביסטיות אחרות ולהבטיח להן ולכולנו כי המחויבות המגדרית היא בראש סדר העדיפויות שלהן.
השינוי לא יכול להגיע רק מלמעלה למטה, או מלמטה למעלה; השינוי יגיע כשכולנו - נבחרות ציבור, נשים משפיעות ואזרחיות מן השורה - נבין שיש עוד דרך לעבור עד שנוכל באמת לחגוג את היום הזה.
הכותבת היא מנכ"לית קרן שח"ף, לשעבר מנכ"לית שדולת הנשים בישראל