סנקציות הן חרב פיפיות — להב אחד מכה קשות בכלכלה הרוסית, והלהב השני מכה בשאר העולם. הרשימה ארוכה: שמן דיזל שרוסיה היא אחת מספקותיו העיקריות איננו מגיע לשווקים, טרקטורים ואוטובוסים במערב נעצרים, מחירים עולים, שרשרות אספקה נבלמות, והאינפלציה מרימה ראש. ויש דוגמאות אחרות: מצוקת הדגנים שרוסיה ואוקראינה הן ממקורותיהם המובילים מעוררת חששות ליציבות הפוליטית בחלקים מהעולם, ובפרט במדינות כמו מצרים. גם אם יימצאו מקורות חלופיים הדבר יהיה כרוך בעליית מחירים ובהעמסת עלויות על שרשרות האספקה.

המחסור הקריטי ביותר עלול להיות בתחום האנרגיה שרוסיה מספקת לאירופה. מי שיחוו מחסור זה הן בעיקר מדינות כמו גרמניה שהזניחו את פיתוח האנרגיה הגרעינית לטובת אנרגיה ירוקה. בינתיים אמריקה פתחה את מצבורי החירום שלה כדי לסייע לבעלות בריתה באירופה במצוקתן. רוסיה מנצלת את המצב ודורשת מלקוחותיה באירופה תשלום ברובלים במקום בדולרים כדי לאלץ אותן לרכוש רובלים ולהביא לעליית ערכו של המטבע הרוסי. יש לא מעט אירוניה בכך שרק תמול שלשום העולם הנאור רצה לצמצם את פעולות חברות הנפט והגז, ואילו כעת הוא חוזה בעיניים כלות בעליית המחירים של הזהב השחור. מה שקורה בכלכלה העולמית מזכיר את אפקט הדומינו: מעצור בתחום אחד — נפט, למשל, או דשנים — מביא למעצור ולמחסור בתחומים אחרים, כמו ענף המזון, שכבר ניכרת בו מגמה עולמית של עליית מחירים.

אולם לא פחות חשובות מהמחסור המתהווה במוצרים חיוניים הן ההשלכות על הכללים הנהוגים במערכת הפיננסית הבינלאומית. בתחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה הבנקים המרכזיים בארצות הברית ובאירופה הקפיאו את יתרות המטבע בסך 469 מיליארד דולר, מחצית הרזרבות של רוסיה, שהבנק המרכזי של רוסיה הפקיד אצלם. בעקבות זאת, בכירי קרן המטבע הבינלאומית התריעו ש"בטווח ארוך, המלחמה עלולה לשנות באופן מהותי את הסדר הכלכלי והגיאו־פוליטי הגלובלי... אם מערכת התשלומים הבינלאומית תתפורר, מדינות יחשבו מחדש על החזקת מטבע רזרבה".

מרטין וולף, הפרשן הכלכלי הבכיר של "פיננשיאל טיימס" הבריטי, כתב כי הקפאת הרזרבות הרוסיות משמעותית לא רק בהקשר הרוסי, שכן פעולה מכוונת לאיפוס ערכו המוניטרי של מטבע, שהוא הליך תשלום בינלאומי, תמנע בעתיד "עסקות מסחר או השקעות בין מדינות". הוא העלה שאלה רטורית, "מה זה עושה לריבונות שלנו" וסיכם: "אפשר להתנגד לפעולות של המערב גם מסיבות כלכליות צרות, אך השימוש במטבעות כנשק ירסק את הכלכלה העולמית ויהפוך אותה לפחות יעילה". אפשר, כמובן, לטעון שמלחמה בנשק כלכלי עדיפה ממלחמה ממש, אך אין ביטחון שהאחת לא תביא ממילא גם לשנייה.

בנוסף, קיים החשש שצעדים כמו הקפאת היתרות הרוסיות יהפכו לשגרה של הפעלת לחצים מדיניים גם בזירות אחרות. מתעוררות שאלות גם בתחום אחר: באיזו הצדקה משפטית ועקרונית משתלטות ממשלות במערב על רכושם של אנשי עסקים רוסים או רוסים לשעבר פרטיים, שאינם מואשמים בשום עבירות נגד המדינות שבהן הם מתגוררים או שהם אזרחיהן? ברם, השאיפה להביא להפסקת תוקפנות באוקראינה אכן מצדיקה נקיטת אמצעים כלכליים סבירים. ייתכן, אגב, שלו ארצות הברית ואירופה הטילו על איראן סנקציות חמורות כמו אלה על רוסיה, לא היינו עומדים היום בפני חידוש הסכם הגרעין עמה. מה גם שבהשוואה לרוסיה, העולם תלוי הרבה פחות בתוצרת איראנית, כולל נפט שהמערב משיג ממקורות אחרים.

בין שהמלחמה באוקראינה תסתיים במהרה ובין שלא, מתעוררת שאלה יסודית יותר: האם עידן הגלובליזציה הגיע לקצו? לארי פינק, מייסד "בלק רוק", בית ההשקעות הגדול ביותר בעולם, סבור שכן. במכתב לבעלי המניות כתב פינק: "הפלישה הרוסית (בנוסף למשבר הקורונה) שמה קץ לגלובליזציה שהכרנו במשך שלושת העשורים האחרונים; כרגע התוצאה היא בידוד רוסיה משוקי ההון העולמיים, אבל גם ממשלות וחברות אחרות יהיו מסויגות לגבי קשרים עם מדינות אחרות והיסמכות עליהן, ושינוי מרחיק לכת לגבי שרשרות האספקה יביא להאצת המגמות האינפלציוניות". דעה דומה הביע גם "הניו יורק טיימס": "בעשורים האחרונים הכלכלה העולמית הפכה לליברלית ואינטגרטיבית יותר, אך מעתה היא תהיה מפוצלת יותר ותשקף גם עולם פוליטי מפולג יותר".

תוצאה אפשרית נוספת: חזרה לכלכלות אוטרקיות עם פחות סחר חוץ ויותר הסתמכות על תוצרת עצמית. הנשיא ביידן נתן לכך ביטוי כשהתגאה שספינת מלחמה מסוימת יוצרה "רק בידי פועלים אמריקאים ובכלים וחומרים אמריקאיים". ישראל, שקשריה המסחריים והפיננסיים הם נשמת אפה בתחום הכלכלי, עלולה להינזק מהמגמה הזאת, ועל הממשלה ובנק ישראל להיערך בהתאם. לכל זאת יש השלכות גם בתחום הפוליטי והגיאו־פוליטי: האם במציאות החדשה־ישנה הזאת יוכל הליברליזם הפוליטי הנשען על כלכלה ליברלית וקפיטליסטית להתגונן כראוי בפני המגמות שחותרות ל"סדר עולמי חדש"?