הייתי ועודני חסיד של קיום יחסים בילטרליים טובים ואף קרובים עם הממלכה הירדנית. הסיבות לכך מגוונות, וכולן שייכות לתחום האינטרס העליון של שתי המדינות. אלא שגם לרצון האמיתי הזה יש קווים אדומים שאסור לחצות, וירדן חצתה אותם.
דבריו של ראש ממשלת ירדן בישר אל־חסאוונה בפני חברי הפרלמנט הם פוגעים, שקריים ומעליבים. השימוש שעשה בטרמינולוגיה קיצונית הוא בלתי נסבל. ברצותו להביע תמיכה במתפרעים הפלסטינים הוא אמר כי היהודים “מטמאים את מסגד אל־אקצא”. זו טרמינולוגיה חריפה. בנוסף, בעקבות העימותים בהר הבית, סגן שגריר ישראל ברבת עמון זומן לשיחת נזיפה.
בתגובה, על ישראל להזמין ללא דיחוי את השגריר הירדני למשרד החוץ לשיחת נזיפה אסרטיבית. יש להבהיר לו שישראל היא מדינה ריבונית ועצמאית. היא מופקדת על הסדר והשקט הציבוריים. ירדן מצדה אחראית לעזור בכך, כמובטח על ידה לבכירים הישראלים שביקרו אצל המלך. כך שישראל דוחה את דברי ראש הממשלה בשלמותם.
ידועים קשייו מבית של המלך, אך ישראל לא תהיה השעיר לעזאזל שלו כדי להתגבר עליהם. המלך חוסיין ז”ל, שגם הוא נתקל בקשיים דומים, טיפל בעניין בחוכמה מדינית נדירה. הוא הבין שיחסים הדוקים עם ישראל הם אינטרס עליון לממלכה. בשנה האחרונה נעשה מאמץ כן מצד ישראל לשקם את היחסים עם רבת עמון. נראה שזה הצליח. דבריו של ראש ממשלת ירדן פועלים נגד מגמת שיפור זו.
אם יתבצע משאל לגבי רגשותיו של הציבור הישראלי כלפי התנהלותה של ירדן, אני לא בטוח שהמלך ישמח מהתוצאות. אם זו עמדת הממלכה כלפי הפלסטינים, וככה הם דברי התמיכה בפלסטינים של אישיות מרכזית כראש הממשלה, בל יתפלאו בממלכה שיש בישראל הסבורים כי ירדן היא פלסטין. אך זו לא עמדתה הרשמית של ישראל.
שתי המדינות צריכות עכשיו לבלום בכל הכוח את ההידרדרות ביחסים שגרם לה ראש הממשלה הירדני. אסור לעצור את תהליך ההחלמה ביחסים, שישראל וירדן התחילו בו לפני כשנה. יש להוקיע את דבריו של ראש הממשלה בשיחת נזיפה עם השגריר שלו אצלנו. על המלך לרסן את הלהט השלילי של ראש ממשלתו ולחזור מהר לשיתוף הפעולה לטובת שתי המדינות.
להצהרה מדינית מצד ישראל יש את האפקט הנמוך ביותר בסולם הפעילות הדיפלומטית. אם שיחת הנזיפה עם השגריר הירדני לא תועיל, עלינו להחזיר את שגרירנו בעמאן להתייעצויות. רק כך נוכל לשדר לממלכה שהם חצו קו אדום, והדברים שהושמעו נדחים בתוקף.