יותר ויותר מחקרים מראים שעצים, דשא ופרחים הם הרבה מעבר למותרות - הם הכרחיים להתפתחות שלנו. על פי מחקר של פרופ׳ אדוארד אוסבורן ווילסון, כאשר אורגניזמים שוכנים בבתי גידול לא מתאימים, הם עוברים התמוטטות חברתית, פסיכולוגית ופיזית. ואנחנו רואים זאת באופן מובהק בחברה שלנו.

על פי תיאוריית ההתאמה לסביבה (habitat selection theory), גם אם נספק לבעלי חיים שרגילים לחיות בטבע את כל צורכיהם, הם לא יצליחו לשגשג בתנאי גידול לא טבעיים כמו גני חיות. ולראיה, אחוז התמותה שלהם גבוה משמעותית בהשוואה לבעלי חיים שחיים בתנאי הגידול הטבעיים שלהם, כלומר בטבע. במילים פשוטות, בעלי חיים מחווטים לבית הגידול שבו הם התפתחו במשך מיליוני שנות אבולוציה, והסיכוי שלהם לשרוד בסביבה הטבעית גבוה משמעותית. הם ישגשגו טוב יותר מבחינה פיזית ופסיכולוגית ויחוו חיי קהילה מפותחים יותר.

נשאלת השאלה אם תיאוריה זו יכולה להיות נכונה גם לגבי בני אדם. אם ניקח בחשבון שהתפתחנו לראשונה בג׳ונגלים של אפריקה, האם יכול להיות שלחיים מחוץ לסביבה הטבעית יש השפעות דומות כמו אלו של שיכון זברה או נמר בכלוב? כאשר מספקים לבני אדם גישה בלתי אמצעית לטבע, ניתן להבחין בשינוי בתפקודים חברתיים, פסיכולוגיים, ואף בבריאות גופנית ורווחה נפשית טובה יותר. ווילסון טוען שאימצנו לעצמנו את אותו אורח חיים שבו נהגנו להחזיק בעלי חיים בגן החיות לפני 50 שנה. הנחת המוצא היא שכל עוד יש להם מחסה, מים, מזון ובטיחות, הם מסודרים.

אחד הניסויים שמדגים זאת מכונה המחקר של רוברט טיילור. בית רוברט טיילור בשיקגו הוא כינוי לסדרה של 16 בניינים רבי־קומות שעוצבו בסביבה ירוקה עם מרבדי דשא, עצים וצמחייה שמקיפה אותם. עם הזמן, הדשא בסמוך לבניינים נרמס ומה שנותר מכל השטחים הירוקים הוא אספלט, למעט מספר מועט של בניינים שסביבתם נותרה ירוקה.

ראיונות שנערכו עם הדיירים חשפו הבדלים משמעותיים בין אלו שהתגוררו בבניינים שסביבתם הייתה ירוקה לעומת אלו שהתגוררו בסביבת בטון. כאשר אנשים נשאלו אם הם מכירים את שכניהם, אם הם דיברו עם שכניהם, אם הם יודעים מה שמם או אם הם יכולים לבקש מהם טובה כמו להשגיח על הילדים במקרה הצורך, נמצא דבר מדהים. אנשים שחיו בסביבה ירוקה השיבו בחיוב בשיעור גבוה משמעותית. נמצאה גם נטייה מוגברת להתנהגות תוקפנית בקרב הדיירים בבניינים המוקפים בטון.

כאשר נמנעת מאנשים הסביבה לטבע, ניתן לראות אצלם עייפות מנטאלית שמקשה על התמודדות עם מצבים חברתיים קשים באופן פרודוקטיבי ויצירתי. כדי לתת תיקוף נוסף לתופעה, נבחנו סטטיסטיקות של מעשי פשע שהתקבלו ממשטרת שיקגו במשך שנתיים, ונמצא שבאזורים בעלי מרחבים ירוקים היו משמעותית פחות מעשי פשע.

# # #

במטרה לבחון לעומק את תוצאות המחקר, נערך מחקר המשך על ידי אוניברסיטת קולומביה ואוניברסיטת פנסילבניה, שבחנו מה קורה כשמוריקים חלקים מסוימים של עיר - מוסיפים עוד עצים ומדשאות. המגרשים בניסוי הוקצו באופן רנדומלי. בחלקים שנועדו לטיפוח – פינו את האשפה, אספו שברי זכוכית ובדלי סיגריות והוסיפו מרבדי דשא ועצים. המגרשים האחרים נותרו כשהיו. הממצא המדהים הוא שנמצאה השפעה חיובית לא רק על איכות החיים אלא גם על שיעור הפשיעה. על פי רישומי המשטרה - מקרי הירי פחתו ב־9.1%, אף על פי שלכאורה היינו אמורים לקבל תוצאות הפוכות: סביבה של עצים ושיחים עשויה למעשה להגביר את הפשיעה, כיוון שהיא מספקת מקומות מסתור. ועם זאת הממצא העקבי הוא: יותר עצים, פחות פשיעה.

סקירת הספרות המדעית מצביעה גם על קשר מובהק בין מרחבים ירוקים להשפעות חיוביות על המצב הבריאותי לטווח ארוך. מסתבר שמספיקה התבוננות בנוף ירוק כדי להוריד את הדופק ולעבור מפעילות של מערכת העצבים הסימפתטית, שעסוקה במצבי לחץ – למערכת הפאראסימפתטית, שקשורה במצבי רוגע. אפקט זה נמצא גם כאשר נוטרל מצב סוציו־אקונומי.

ניתוח של בתי מרקחת שכונתיים בלונדון מצא כי הרוקחים רשמו באופן משמעותי יותר תרופות נוגדות חרדה ודיכאון ככל שסביבת השכונה הייתה פחות ירוקה. ואכן, מספיק בילוי של מספר ימים בטבע כדי להראות חיזוק של מערכת החיסון. חוקרים מצאו עלייה של תאי הרג טבעיים - תאים שמשמידים תאי גוף הנגועים בנגיף. למעשה - סופ״ש של שלושה ימים בשמורת יער מעלה את אחוז תאי ההרג הטבעיים ב־50% בממוצע. ולעומת זאת, סופ״ש של שלושה ימים באזור עירוני לא משפיע על תאי ההרג הטבעיים בגוף.

אומנם, אם ניקח נבדקים למעבדה, נראה להם תמונות טבע ונבחן מה קורה ללחץ הדם שלהם ולפעילות מערכת העצבים שלהם, נוכל לראות אותם נעשים רגועים יותר. אם נוסיף לכך תרכובות ארומטיות בריח יערות – נראה שינוי אפילו משמעותי יותר בתאי ההרג הטבעיים במחזור הדם. אבל - וזה אבל משמעותי – האפקט של זה יהיה מוגבל, כמו לקיחת ויטמין. הטבע משמש למעשה כמולטי־ויטמין.

כדי לספוג את ההשפעות החיוביות שלו צריך להיות שם. וכמו שאני תמיד אומרת, הביולוגיה שלנו לא התפתחה בקצב של הסביבה והחיים המודרניים. בבסיס אנחנו עדיין חיות טבע שהוצאו מסביבתן הטבעית, ולכך יש מגוון שלם של השלכות.

הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה