המספרים אינם משקרים. הציבור החרדי מהווה בשנת 2022 כ־13% מהחברה בישראל, כ־20% מהתלמידים בגילי 3־18 וכ־28% מתלמידי כיתות א’. הוא מכפיל את גודלו מדי 16 שנה בקצב שהוא שילוב נדיר של תפיסה דתית מסורתית ורפואה מערבית מתקדמת. לפי כל התסריטים, בתוך כשני דורות יהוו החרדים כמחצית מהחברה בישראל. אומנם התלמידות החרדיות לומדות לימודי ליבה ובהמשך משתלבות בשוק התעסוקה, אך רק שיעור קטן מהתלמידים לומד מתמטיקה, אנגלית, מדעי הרוח ומדעי הטבע.
במשך שנים רבות התעלמה מדינת ישראל מהגידול בחברה החרדית ומהאתגרים שהיא מהווה לכלכלה ולביטחון הלאומיים. חברה שרק 50% מהגברים שבתוכה עובדים וששכרם הממוצע נמוך בכ־40% מהשכר הממוצע של גברים יהודים חייבת לעבור תהליך של שינוי. ומי אמור להוביל שינוי זה מבחינה ממשלתית? בראש ובראשונה מי שאמון על חינוך והשכלת ילדי ישראל: משרד החינוך.
בשנת 2014 החל תהליך פורץ דרך במשרד החינוך, תחת השר שי פירון ובמימון משרד האוצר בהובלת יאיר לפיד. החברה החרדית זכתה במחוז משל עצמה (המונה היום כחצי מיליון תלמידים), ובתוכו הוקם תת־זרם ממלכתי־חרדי. בזרם הזה לומדים לימודי ליבה מלאים, המורים והמנהלים הם עובדי משרד החינוך, וכל המחויבויות של בקרה כלכלית, פדגוגית, תעסוקתית וחברתית מתקיימות כמעט במלואן. תת־הזרם זכה בראשית הדרך לתוספות כלכליות משמעותיות.
הביקוש היה גדול, ונפתחו עשרות בתי ספר מסוגו. לאחר הבחירות של 2015 שותק המחוז החרדי מפעילות, ותת־ הזרם הממלכתי־חרדי הוקפא. תחת שרי החינוך נפתלי בנט, רפי פרץ ויואב גלנט לא נעשו כל צעדים לקידום לימודי ליבה, השתלבות חברתית או הכנה לעולם התעסוקה של התלמידים החרדים. הזרם הממלכתי־חרדי כולל כיום רק כ־15 אלף תלמידים, המהווים כ־3% מהתלמידים החרדים.
אתגר מהסוג הזה זקוק לתוכנית אסטרטגית רחבה ומושקעת, לא פחות מתוכנית החומש החשובה לחברה הערבית. ההבדל בין שתי התוכניות הוא שבעוד שפוליטיקאים פרקטיים מסוגו של מנסור עבאס תורמים ואף נלחמים למען קידום החינוך בחברה שלהם, אין בנמצא פוליטיקאי חרדי בעל אומץ להוביל את מהפכת לימודי הליבה הנדרשת לציבור החרדי כאוויר לנשימה.
לפני כמה חודשים הובלתי משא ומתן בין החסידות השנייה בגודלה בישראל, חסידות בעלז, לבין משרד החינוך. החסידות, הכוללת כ־9,000 תלמידים בגילי יסודי ותיכון, מבקשת להרחיב את לימודי הליבה המתקיימים בתוכה, בלא לפגוע כהוא זה באורחות חייה ובאמונתה הדתית. במסגרת המשא ומתן נעתר ועד החינוך של החסידות והסכים למתווה חדש ופורץ דרך, שלפיו יתוקצבו מוסדות החסידות (לבנים, הבנות לומדות ומתוקצבות באופן מלא) לפי הישגיהם במבחני לימודי ליבה.
כגודל הליבה בפועל, כך יהיה גודל התקצוב. חסידויות נוספות מגלות עניין במתווה. פריצת דרך זו צריכה להוות כיוון דרך לציבור החרדי השמרני. כהשלמה לתפיסה חדשנית זו, אני מציע לאפשר להורים המעוניינים בכך לקבל ואוצ’רים ללימודי ליבה אשר ימומשו אחר הצהריים, בתום הלימודים בתלמוד התורה או בישיבה הקטנה, במרכזים של החברה למתנ”סים או במקומות דומים.
בכך שורטט לראשונה מתווה, שכולל שלושה חלקים ומתאים לכל חלק בציבור החרדי את דרך הלמידה המתאימה לו. הציבור המודרני (11%־40% מהחברה החרדית לפי סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה) יקבל מענה במסגרת הזרם הממלכתי־חרדי. הזרם המרכזי (כ־35%) יוכל לשלוח את ילדיו למוסדות חרדיים המתוקצבים לפי הישגי הליבה שהם מגיעים אליהם. החלקים השמרניים ביותר ימשיכו ללמוד כמו היום, כמעט ללא ליבה בבית הספר, ויוכלו להשלימה באמצעות ואוצ’ר אחר הצהריים במקום המתאים להם.
המטרה ברורה: לימודי ליבה לכל ילד חרדי, על פי אמונתו ודרכו, ושוויון הזדמנויות בשילוב בעבודה משמעותית המפרנסת את בעליה. האסטרטגיה קיימת. עתה נותר לראות אם ממשלת השינוי תצליח גם לקיים. ואולי גם יקרה הנס, והפוליטיקאים החרדים יבינו שהמתווה המשולש הוא אינטרס בלעדי שלהם. זו תהיה חציית ים סוף אמיתית.
הכותב הוא חבר כנסת מטעם יש עתיד