שתי נשים נוספות הצטרפו השבוע לרשימה המתארכת של נשים שנרצחו על פי החשד בידי בני זוגן. עוד חיים שנגדעו באיבם. עוד ועוד מעגלים של קרובים ומכרים שעולמם השתנה לתמיד. לכאב הגדול נוכח ידיעות כאלה מתלווה פעמים רבות תחושת חוסר אונים – רצח, ועוד רצח, ועוד רצח - ואין מה לעשות. אבל יש מה לעשות. רצח נשים אינו גזירת גורל. את הרציחות האלה אפשר היה למנוע, ואפשר למנוע את הרצח הבא.

ניתן למנות שורה של צעדים שהשילוב ביניהם יקטין את הסיכוי למקרי רצח נוספים: פעילות לזיהוי מוקדם של סימני אלימות (לאו דווקא סימנים פיזיים); מתן מעטפת תמיכה לאישה המצויה במערכת יחסים אלימה מצד כל הסובבים אותה: שכנים, קולגות ומעסיקים, אנשי דת וכמובן רשויות הרווחה; הכרה באלימות כלכלית ונפשית כתופעות העלולות לנבא הקצנה, עד כדי רצח;

תמיכה בארגוני שטח המסייעים לנפגעות אלימות; סיקור תקשורתי נרחב ומעמיק (לא צהוב וסנסציוני) של תופעת האלימות כלפי נשים; העברת מידע יעילה ובזמן אמת בין גורמי טיפול לגורמי אכיפה; מיצוי הדין עם מי שנוהגים באלימות, ולצד זה פעילות לשיקום גברים אלימים. ואלה רק כמה דוגמאות. 

אך מעבר לפעולה כזו או אחרת, חשוב להישיר מבט אל התופעה ולהכיר באמת: נשים נרצחות משום שהן נשים. אלימות כלפי נשים קשורה באופן מובהק באי־השוויון המגדרי שעדיין קיים בחברה שלנו, ובתפיסות שעדיין קיימות לגבי ההתנהגות שלכאורה מצופה מאישה במשפחה ובחברה. רבים ממקרי הרצח מתרחשים כאשר בן הזוג חושד שהאישה עומדת להיפרד ממנו. הם נובעים מתחושות של "רכושנות" כלפי האישה, שכביכול אמורה לציית לבן הזוג, להרכין ראש ולהישאר במערכת היחסים בכל תנאי. 

כדי למנוע את הרצח הבא, יש להתעמת עם תפיסות חברתיות כאלה ולפעול למיגורן. יש לשלול טענות שעולות בימים אלה בקרב גורמים שונים, שלפיהן קיימת סימטריה באלימות – גברים כלפי נשים, נשים כלפי גברים - בדיוק באותה מידה וללא מאפיינים המייחדים את האלימות כלפי נשים. ניתן להפריך טענות אלה, ויש לעשות זאת. יש לפעול לקידום שוויון בין המינים, גם כאמצעי למאבק באלימות. 

צעד חשוב בכיוון זה יהיה הצטרפות של מדינת ישראל לאמנת איסטנבול – אמנת מועצת אירופה בנושא אלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה. האמנה מכירה בכך שאלימות כלפי נשים אינה בעיה פרטית של אישה פלונית, והיא לא בעיה רק של נשים – היא בעיה חברתית, ועל החברה כולה מוטלת האחריות למגר אותה. קבלה מפורשת של עמדה כזו, על ידי הצטרפות לאמנה, תסייע למנוע את הרצח הבא. 

הכותבת היא עורכת דין ומנהלת תחום שינוי מדיניות וחקיקה בעמותת רוח נשית.