בסוף השבוע פורסם כי משרד המשפטים הרוסי פנה בבקשה להפסיק את פעילותה של הסוכנות היהודית ברוסיה. בשבועות האחרונים הסוכנות הכחישה את הפרסומים על הדרישה לסגירת פעילותה ברוסיה ונקטה קו הסברתי עמום שלפיו היא פועלת ליישב את המחלוקות עם הרשויות הרוסיות. הפרסום הרוסי כעת מבהיר את עומק המשבר.
משרד המשפטים הרוסי ביקש להפסיק את פעילותה של הסוכנות היהודית ברוסיה
"אירוע חמור שישפיע על היחסים בינינו": לפיד במסר דרמטי לפוטין בצל משבר הסוכנות
בצל המשבר עם רוסיה: התוכנית הסודית של הסוכנות היהודית לחזרה לישראל
בעשור האחרון מצויה פעילות ארגונים לא ממשלתיים ברוסיה תחת פיקוח נוקשה, מחשש להתערבות פוליטית בענייני הפנים. משרד המשפטים כפוף במישרין לנשיא רוסיה וסביר להעריך כי לא היה דורש להפסיק את פעילות הסוכנות, ללא ידיעת הקרמלין. בהתחשב במרכזיות הנושא היהודי על סדר היום הישראלי־רוסי, יש לראות בכך מסר פוליטי לירושלים.
הסוכנות היהודית אומנם אינה מוסד ממשלתי רשמי, אולם היא ארגון סמי־ממלכתי. ככזאת, היא מטרה נוחה ללחץ. פורמלית, בית המשפט במוסקבה עוסק בסוגיה פנים־רוסית, ומדינת ישראל אינה צד בה. זאת בדומה לפרשת נעמה יששכר, שהוצגה ברוסיה כמקרה פרטי של אזרחית שעברה על חקיקה מקומית בתחום הסמים.
הלחץ על הסוכנות משתלב בציד מכשפות וסגירת כלי תקשורת עצמאיים, ארגונים ועמותות מחו”ל הפועלים ברוסיה. לאחרונה חתם פוטין על 100 חוקים חדשים, בהם חוק שמצמצם את הקריטריונים להגדרה כ”סוכן זר” וחוק שמרחיב את העילה לאישום בבגידה. ארגונים ישראליים ויהודיים ברוסיה נהנו בשנים האחרונות מחסינות חלקית מרדיפה כזו בזכות הקשרים של מוסקבה וירושלים, והתדמית שטיפח הנשיא הרוסי, שלפיה “פוטין טוב ליהודים”.
ברקע ללחץ על הסוכנות ישנה ההתרחקות ההדרגתית של ישראל מרוסיה. בימים האחרונים צוטט השגריר הרוסי בישראל באומרו כי כניסת לפיד ללשכת ראש הממשלה “מייצרת קשיים”, עקב דבריו החריפים כשר החוץ נגד הפלישה הרוסית לאוקראינה. אין סיבה להאמין להכחשת דבריו שפורסמה מיד.
ביקורת פומבית גוברת של משרד החוץ הרוסי על ישראל בנושא הסורי, הפלסטיני ואף בענייני הרכוש הנוצרי בירושלים בחודשים האחרונים - ממחישה כי סדר היום הדו־צדדי רווי ניגודי עניינים, ובראשם קרבת ישראל למערב ומאבקה נגד איראן, שבה ביקר פוטין בימים האחרונים.
עם זאת, רוסיה אינה רוצה בקרע עם ישראל, מדינה פרו־מערבית, שיצאה מגדרה כדי להוסיף ולקיים דיאלוג עם מוסקבה ונמנעה מסנקציות. ההתקרבות הרוסית־איראנית מדאיגה, אך זהירה.
כמו בימי נתניהו, משלב פוטין מחוות ולחצים ביחסיו עם ישראל. פתיחת ההליך מאותתת על רצון רוסי במנוף לחץ מתמשך. בתי המשפט ברוסיה עצמאיים על הנייר, ויעשו את אשר יונחו לעשות. גזר הדין לא יהיה סוף פסוק – ניתן לערער, וגם אם משרד המשפטים יתרצה, זו לא ערובה לאי־פתיחת הליך עתידי.
בלחצו על הסוכנות מאותת פוטין לישראל לבל תתרחק מדי ממוסקבה, ואינו מכוון בהכרח לתמורה קונקרטית. המהלך ממחיש מדוע נדרשה ישראל בחודשי המלחמה באוקראינה לנקוט קו מדיני זהיר, ושיש להמשיך ולדבוק בו. בה בעת, לא כדאי לישראל לחתור לדיאלוג בדרג בכיר מול הקרמלין בסוגיה, אלא לנהל שיחה מאחורי הקלעים, לא באופן פומבי, פן הדבר ייתפס כחולשה ויגביר את כוח המיקוח הרוסי.
הכותב הוא סגן אלוף (במיל'), חוקר בכיר המתמחה ברוסיה במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS)