מבצע “עלות השחר” הבליט שתי עובדות חשובות, שאינן בתחום הצבאי: האחת, שההסברה בעידן שלנו חיונית כדי להנחיל את הנרטיב שלנו לציבור הרחב וכדי לגבות את המהלכים הצבאיים; השנייה, שאפשר להצליח בהסברה אם פועלים נכון ושאפשר להשפיע על דעת הקהל העולמית.
פלסטינית נהרגה עקב שיגור כושל נוסף בעזה; צה"ל חשף את ההוכחה לטענותיו
אתחיל בסיפור אמיתי שהתרחש לפני 15 שנה. אז התקיים דיון מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם בז'נבה שעסק בישראל ובמהלכו חטפנו השמצות מכל הכיוונים. שגריר סוריה באו”ם בשאר אלג׳עפרי, כיום סגן שר החוץ הסורי, תקף אותנו וטען שישראל פוגעת בזכויות האדם של הסורים כי היא מונעת העברת תפוחי עץ הגדלים ברמת הגולן אל תוך סוריה.
היה זה שקר גס. האמת היא שבזמן שהנציג הסורי שיקר במצח נחושה וחברי המועצה הקשיבו לדבריו, משאיות העבירו את תפוחי העץ. הכל בשקט. ביקשתי בבהילות מירושלים אישור לגלות את האמת ולהזים את השקר נגדנו. בעיניי זה היה נושא פשוט ולפיכך, פרסומה של האמת לא צריך להוות בעיה. ציפיתי לתשובה מהירה, ובזמן אמת, כדי להכות בברזל בעודו חם. אך התשובה הגיעה אליי אחרי שבוע. ברור שזה היה כבר לא רלוונטי וחברי המועצה נותרו עם השקר של השגריר הסורי.
הפעם, במבצע “עלות השחר”, כל הגורמים הנוגעים בדבר הבינו את חשיבות הזמת השקר, לפיו הרגנו ילדים בג׳בליה, ועוד יותר מכך - להזים אותו בבהילות. היה זה מהלך מוצלח ורצוי להפיק ממנו לקחים על מנת ליצור מתכון קבוע לשיתוף פעולה בין הגורמים הנוגעים בדבר במטרה לתת מענה מהיר לכל שקר נגדנו.
ההסברה בעולם כיום מאופיינת במהירות הפצה בכל כלי התקשורת וברשתות החברתיות. חייבים למנף את ההצלחה במבצע “עלות השחר” על מנת ליצור דפוס פעולה קבוע לעתיד. תשובה אמינה שתינתן אחרי בדיקה ותופץ בהליך מהיר היא מתכון מנצח.
ההצלחה ההסברתית במבצע בעזה חייבת לדרבן אותנו לעשות את הדבר הגדול יותר, שבעבר דנו בו אך הוא לא יצא אל הפועל: טלוויזיה ישראלית בשפה הערבית המופנית לעולם הערבי כולו. מעין i24 בערבית או אל־ג׳זירה ישראלית.
זה יאפשר לנו להשפיע על תודעת הציבור במזרח התיכון ובכל מקום שמדברים בו ערבית וגם להפיץ את סיפורה היפה של ישראל ההיסטורית, הערכית, התרבותית. המצב שבו אנו מצויים במזרח התיכון - מחד הסכמי שלום ושיתופי פעולה, ומאידך, התמודדויות צבאיות ואיומים קיומיים - הופך את פרויקט הטלוויזיה בערבית משלנו לדחוף.