כמו כל תופעה גם את הפשיעה המתגברת במגזר הערבי יש לבחון במבט לטווח ארוך, ולא ניתן למגר אותה בפעולות קצרות טווח. לפני כעשרה חודשים הכריז המפכ"ל קובי שבתאי על מבצע מסלול בטוח. אם נבחן את התוצאות נראה שמצד אחד נתפסו אלפי כלי נשק, ומצד שני הצליחה המשטרה לסכל כ־61 ניסיונות חיסול על רקע פלילי, מתוכם 40 במגזר הערבי.
זה לא בערך ולא ליד – אלה הם מקרים מובהקים שבהם היעד לחיסול כבר סומן – והרצח נמנע. אלא שלמרות התוצאות החיוביות אסור למשטרה לנוח על זרי הדפנה. הלחימה באלימות במגזר הערבי חייבת להיות גולת הכותרת ויומיומית. צריך להבין שתופעת האלימות במגזר הערבי מורכבת מהרבה מאוד אלמנטים. האם יש הרתעה כלפי העבריינים במגזר הערבי? האם אותם עבריינים חוששים מהמשטרה? האם קיים שיתוף פעולה של האוכלוסייה במגזר עם המשטרה?
נכון לכתיבת שורות אלה, משטרת ישראל עדיין לא הגיעה למצב שבו היא זוכה לשיתוף פעולה מהאוכלוסייה האזרחית הערבית. אפשר לומר שזה מתחיל להשתפר, אבל לא הגענו עדיין למיצוי המקסימלי של כלל האוכלוסייה בשיתוף הפעולה. עניין נוסף הוא חוסר בכוח אדם. אם רוצים למגר תופעה, חייבים להיות בשטח ובטח במגזר הערבי עם תגובת "זמן אפס" לכל אירוע. בשנות ה־90 עשה רודי ג'וליאני בניו יורק שימוש במדיניות "החלונות השבורים", וחלק הארי היה להכפיל ולשלש את כוחות המשטרה באזורים שבהם הייתה אלימות.
כמובן שסד"כ זה לא הכל, אבל זה היה חלק מרכזי בנוכחות משטרתית ובתגובה מהירה, ואני חושב שזו מדיניות שיש לאמץ גם בישראל, במאבק בפשיעה בחברה הערבית. כוחות משטרה נרחבים ביישובים הערביים ותגובה בזמנים קצרים מאוד יאפשרו למשטרה להגביר את האכיפה, להגיב במהירות ולהגדיל את ההרתעה. לשם כך, המדינה חייבת לתת יותר תקציבים ולהגדיל את מצבת כוח האדם של המשטרה באלפי שוטרים נוספים, כדי שהמשילות תיראה בכל מקום ובכל פינה. גם במגזר הערבי.
הכותב הוא ניצב בדימוס, שכיהן כראש אג"מ במשטרה וכמפקד מחוז תל אביב