על רקע מה שמסתמן כדהירה אמריקאית־אירופית לקראת חתימת הסכם הגרעין עם איראן, והאזהרה הדרמטית והלא שגרתית של ראש המוסד, דדי ברנע, בדבר הסכנות הכרוכות בהסכם, חשוב לשאול: מה עומד מאחורי תהליכי קבלת ההחלטות של ראשי המשטר האיראני, ובאילו תחומים האיראנים יפרו את ההסכם באם ייחתם? האם ישראל הייתה יכולה לנהוג אחרת ולמנוע מצב שבו אנו ניצבים מול הסכם שיהיה, לדברי ברנע, "אסון אסטרטגי"?
התשובה לשאלה הראשונה חשובה אך מורכבת, במיוחד על רקע חתימת הסכם הגרעין בסבב הקודם בשנת 2015, אשר את לקחיו מקבלי ההחלטות בישראל לא השכילו להפנים. בהרצאה פומבית בכנס המכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן, הצגתי עוד ב־2019 הערכה שאיראן צועדת באין מפריע לגרעין, תוך שהיא מצפצפת על מדינות המערב. יתרה מכך, התרעתי שהסכם חדש עם איראן, באם יהיה, יהיה גרוע יותר מאשר ההסכם שנחתם עם איראן על ידי המעצמות ב־2015, בהובלת ממשל אובמה.
התחזית שהצגתי הפתיעה את מרב המשתתפים, אך הוכחה כמדויקת ביותר. היא לא התבססה על הערכה סובייקטיבית אישית, אלא על מחקר אנליטי ממוחשב, בהתבסס על מערכת תומכת החלטה ממוחשבת של המנהיגות האיראנית שפיתחנו בזמנו בבינתחומי. כלומר, מערכת המשקפת את מרכיבי ההחלטה והחישובים של האיראנים - לא מהצד הישראלי, ולא מהצד האמריקאי אלא מהפרספקטיבה האיראנית.
החישובים הוזנו למערכת, בשילוב חוקי ההחלטה שנגזרו מניתוח קבלת ההחלטות שלהם. כל חוקי ההחלטה והמתמטיקה מאחורי הניתוח הצביעו על אותו כיוון: איראן תצעד באין מפריע לפיתוח פצצה גרעינית.
ובחזרה ל־2022: אם אכן ההסכם המתגבש ייחתם, איראן לא תפר אותו בנושאי הגרעין. היא פשוט לא צריכה להפר את ההסכם משום שממילא היא כבר במרחק נגיעה מחומר מספיק לפצצה ועם ידע לעשות כן, ולכן אין לה סיבה לסכן את מיליארדי הדולרים שיזרמו אליה בעקבות הסרת הסנקציות. אך איראן יכולה לנסות לקדם את פרויקט מנגנון הנפץ ההכרחי לפצצה, ואת מערך השיגור של פצצה — דברים שקשה מאוד לגלות אותם במדינה גדולה כמו איראן ואפשר לעשות בהיחבא. מהלכים אלו, באם לא ייחסמו, יקרבו אותה ליכולת שיגור ממשית.
הבנת תהליכים בהסכם הנוכחי מלמדת שהאיראנים שואפים לא רק להשיג יכולת גרעינית, אלא גם רוצים מיליארדים רבים של דולרים. בעצם למה לא? אם אין איום על המשטר, ולא איום צבאי על איראן, למה לא לנסות להשיג את שניהם? גם התעצמות כלכלית משמעותית (עם הסרת הסנקציות), וגם להיות במרחק נגיעה מהחומר הבקיע המספיק לפיתוח פצצה.
מבחינת המנהיגות האיראנית, האשפית ביכולות משא ומתן, אפשר לנסות לקבל המקסימום בשני הממדים (הכלכלי והגרעיני). זאת ועוד, בשיטת המשא ומתן האיראנית, סיום התהליך והמגעים הוא בדרך כלל רק התחלת משא ומתן חדש מהנקודה שבה הייתה הסכמה.
אלא שכאן חשוב לקחת בחשבון ממד נוסף שמקורו בגורם אחר: לא רק שאיראן נכנסת למרחב החסינות, אלא שרוסיה וסין מהדקות מאוד עמה את שיתופי הפעולה לא רק בתחום הכלכלי, אלא גם בתחום הביטחוני, הצבאי והאסטרטגי. מהלך כזה עלול להגביל ואף לחסום לגמרי את ישראל מפני תקיפה אפשרית באיראן.
ראש המוסד עשה מהלך נכון כשהזהיר מפני ההסכם המתגבש, משום שאכן יש בו חורים משמעותיים. האמריקאים מודעים להסתייגויות הישראליות, ודברי ברנע לא גרמו לשום נזק המאיים על היחסים עם הממשל. להפך, האמריקאים מעריכים הערכה כנה המבוססת על נתונים ועובדות. המשמעות של הסכם גרוע היא שיום בהיר אנחנו יכולים למצוא עצמנו לא רק עם פצצות גרעיניות של איראן, אלא עם מנגנון נפץ ויכולת שיגור ממשית של פצצה גרעינית.
הכותב משמש כראש המעבדה לקבלת החלטות ממוחשבת באוניברסיטת רייכמן, ומייסד מיזם להחלטות בתחום הרפואי, XRdecisions