מאז נכנס יאיר לפיד לחיים הפוליטיים, עסקה התקשורת לא מעט בניסיון להבין מה מניע אותו ומה מאפיין את דמותו, בעיקר לאור ריבוי מקרים שבהם התגלה פער בין הגרסה שלו לבין המציאות. לפיד ניחן ביכולת מרשימה לעשות רציונליזציה לעמדות שלו, כמו למשל הצדקת המינוי של גיסתו לדירקטוריון קק"ל לאחר שהטיף לכך שבא לפעול נגד שחיתויות, או הסיפור ששב לאחרונה לכותרות על אודות גרסאותיו השונות בנוגע לשירותו הצבאי.
אחת השאלות שמופנות אליי במערכת הבחירות הנוכחית נוגעת לקווי אישיותו, שמתגלים מבעד לסיפורים ולשינויי העמדות הקיצוניים: האם אדם כזה כשיר להיות ראש ממשלה? האם יש פה משהו פתולוגי? התשובה היא שאין לנו מספיק נתונים כדי לקבוע אבחנות מסוג זה, וגם לא ראוי ולא אתי לעשות זאת מעל דפי העיתון. מצד שני, ראוי ואפילו חשוב לדבר על מאפיינים שחוזרים על עצמם באישיותו.
מאפיין בולט של שקרנות פתולוגית הוא חוסר יכולת להבחין במניע חיצוני ברור לשקר, כך שהשקרים עשויים להיראות חסרי טעם או אפילו מגוחכים. למשל, כאשר היה ראש האופוזיציה, התראיין לפיד לשלי יחימוביץ' ויגאל גואטה בכאן רשת ב', והתלונן על חלוקת מענקי הקורונה שהגיעו גם למי שמשכורתם לא נפגעה: "אני קיבלתי 750 שקל מענק, למה?", שאל בתמיהה.
יחימוביץ' ענתה: "זה לא הגיוני שקיבלת. אתה לא עומד בקריטריונים. יאיר, כיוון שאתה ואני הרווחנו אותו דבר ב־2018, ואני לא זכאית ל־750 שקל, לכן זה נראה לי מוזר שאתה קיבלת". לפיד השיב "אני תרמתי את ה־750 שקל". יחימוביץ': "עזוב אותך תרומה, נשמע לי מוזר שקיבלת אותם". בשלב הזה לפיד המשיך בדיבור והנושא נשכח.
מכאן נעבור לסיפור החם של התקופה האחרונה. תמיר מורג כתב ב"ישראל היום" על שירותו הצבאי של לפיד בעיתון "במחנה" ועל נסיבות העברתו לעיתון, שלהן הציג לפיד לאורך השנים "שתי גרסאות שונות". לפי הראשונה, לפיד החל את שירותו בטירונות נ"מ והגיע ל"במחנה" לאחר הורדת פרופיל. לפי גרסה שנייה לפיד היה בשריון, נפגע מרימון עשן בתחילת מלחמת לבנון, ומשם הועבר ל"במחנה".
מורג כותב: "הפעיל החברתי איקי אלנר העיד כי לפיד אכן התגייס יחד איתו לנ"מ, ואף הוסיף התייחסות לנסיבות פליטתו המהירה מהחיל: 'התחיל באותו אוהל איתי, טירונות נ"מ פברואר 1982', והוסיף: "מהר מאוד מצא דרך להתקדם ל'סיירת עטים' של 'במחנה'... התקפי 'אני חייב לצאת מכאן' זכורים לי ולכל החבר'ה מהטירונות".
אם עדותו של אלנר נכונה, המשמעות היא שלפיד מנסה לעצב ביוגרפיה שתיטיב עמו ועם קווי האופי שהיה רוצה להציג לעולם, מה שנקרא "ניהול רושם". כדי להבין זאת לעומק, בואו נערוך תרגיל סימולציה: אם אספר לכם על אדם שעשה הכל כדי לצאת משירות קרבי, אני מניחה שלא תתפסו אותו באופן חיובי - זה לא סיפור מחמיא במיוחד; בעיקר לא עבור אדם שמעוניין בקריירה פוליטית. זו הסיבה להשלמת הפערים באמצעות סיפורים מחמיאים.
בואו לא נהיה תמימים - כולנו מותחים את האמת מדי פעם. אבל חשוב לשים לב לאופן שבו אדם משקר וכיצד הוא בונה את השקר. יש הבדל בין להגיד "אני לא רואה 'האח הגדול'" לבין לשקר בנוגע לשירות הצבאי. רוב האנשים משקרים לגבי דברים שאין לנו דרך לדעת אם הם נכונים או לא. שקר בנוגע לאירועים שניתן לבחון מראה על קלות דעת בנוגע להשלכות.
הכשלה עצמית
אחד הכישורים של לפיד הוא "סטוריטלינג" - היכולת לספר סיפורים שיסחפו את השומע. יכולת זו לעצב מציאות מצריכה אינטליגנציה רגשית גבוהה, לדעת מה ימשוך את הקשב ויגרום גם לעובדות המשעממות ביותר להפוך למרתקות. זהו כלי נהדר לשכנוע ולהעברת מסרים - אבל החוכמה היא לעשות זאת בעדינות, באלגנטיות, ולתת קרדיט לציבור שמקשיב לך.
אצל לפיד המנגנון עובד באופן אימפולסיבי. הוא מכפיף את המציאות כך שתשרת את העמדות ואת הטענות שלו ברגע נתון. לכן לאותו סיפור יש כמה גרסאות. לא הוקדשה חשיבה אסטרטגית. מנגנון עיבוד המידע של לפיד עובד באופן אימפולסיבי, והשקר נשלף ללא מנגנון השהיה.
לרוב, שקרנים פתולוגיים מציגים את עצמם כגיבור או כקורבן, ולעתים יש בהם גם מרכיב של "הכשלה עצמית".
נחזור לסיפור הנ"מ. ב"ישראל היום" מצוטטת עדות של לפיד: "לקראת סוף הטירונות, שנערכה בפלמחים, קיבלתי התקפת אסתמה ונשלחתי לבית החולים תל השומר, שם הורידו לי לצערי פרופיל צבאי ל־45 והודיעו לי שלא אוכל לשרת בקרבי".
ידוע ששקרנים מיומנים לעולם לא ייצרו שקר שכולו נועד להציג אותם באופן חיובי. ההכשלה העצמית נועדה להוסיף לשקר נופך של אמינות. מה שהשקרן הפתולוגי עושה פחות טוב זה לשמור על עקביות בין הגרסאות. מצד אחד יש לו אינטליגנציה רגשית מאוד גבוהה שמאפשרת לו לעצב נרטיבים שמספקים את הצרכים הרגשיים שלו, ומצד שני הוא נופל בחוסר תשומת לב לפרטים, החשיבה שלו לא מובנית, הוא אסוציאטיבי ויצירתי אך לא לוגי ואסטרטגי, וזה מה שמפיל אותו.
במקרה מאוד דומה של עיצוב מציאות, בסרטון תעמולה של יש עתיד מאפריל 2015, אמר לפיד: "ירו עליי בלבנון, קטיושה החמיצה אותי בכמה מטרים בקריית שמונה". הסרטון הופץ ברשתות החברתיות ורבים תהו באיזו תקרית מדובר. כאשר לפיד נשאל על כך, הוא הגיב בהפתעה ואמר: "אין לי מושג על מה אתה מדבר".
אי־אמירת אמת הופכת קלה יותר עם כל שקר נוסף. השקר הראשון שאנו מספרים אומנם גובה מאיתנו משאבים קוגניטיביים רבים, המתבטאים בעוררות ובתחושות שליליות, אך עם כל שקר נוסף אנחנו חשים פחות רגשות שליליים כמו אשמה ובושה.
לעתים השקר נועד להגשים לנו מאוויים או צרכים לא מודעים. בספרו משנת 2010, "זיכרונות אחרי מותי", כתב לפיד בגוף ראשון בשם אביו טומי, שבעת מלחמת לבנון נכנס יאיר למלחמה עם חטיבה 500 של השריון. הוא נפגע משאיפת עשן, פונה לרמב"ם, ומשם נשלח הביתה והלך לישון. לאחר שעתיים הגיע חייל ממחלקת הנעדרים של צה"ל ואמר להוריו שהוא משתתף בצערם. וכך הוא כותב: "אלמלא יאיר ישן בחדר השני, יש להניח שהייתי מקבל התקף לב בו במקום".
במקרה הזה נראה שהוא מאמין שזו אכן המציאות, או רוצה שזו תהיה המציאות. להרבה ילדים יש פנטזיות שבהן הם יכולים לדמיין כיצד הוריהם יגיבו אם יקרה להם משהו, כדי להרגיש שהם אהובים ורצויים.
ייאמר לזכותו של לפיד שהוא אינו תופס את דבריו כשקר, וגם לא כסילוף האמת. הוא באמת ובתמים מאמין שהמציאות קיימת כדי לשרת אותו. מבחינתו, הקו בין אמת לשקר ובין מציאות לדמיון מאוד דק - עד כדי לא קיים. אבל כל זה עדיין לא אומר שאין לו הכישורים הדרושים להצליח כראש ממשלה, אולי דווקא להפך.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה
[email protected]